אנשים עם הפרעות קשב וריכוז

לא

שואל השאלה:
תסבירו למה

לא, אני מרגישה שזה חלק ממני. גם מה שנחשב לפגם הוא חלק מאיתנו, ובמיוחד הפגמים הופכים אותנו לאנושיים

שאלה מטעה...
הלכתי לאבחון לפני כמה ימים וגיליתי על הפרעות קשב ממש חמורות שיש לי.
מצד אחד זה יתרון ומצד אחד חסרון.
אני לא חושבת שהייתי מוותרת על ההפרעות קשב שלי, הן חלק ממני, וזה מה שעושה אותי פצצה מתקתקת, שכל הזמן צוחקת וזזה.
אנשים עם הפרעת קשב יותר שמחים (לפי מה שאני רואה מעצמי ומילדים נוספים מהשכבה שלי), והרבה פעמים גם יותר חכמים.
חפרתי קצת אבל לא נורא

אני ממש סובלת מזה ויש לי חמורות יחסית אבל אני לא אוותר על זה כי זה מה שעושה אותי למי שאני זאת שלא מסוגלת לשבת בשקט שמרעידה תרגל שמדברת מלא וממש מהר בלי זה אני לא אני כי ההפרעת קשב היא הרוב ממני ועד כמה שזה מציק לי וזה הורס לי הרבה דברים כמו זה שאני לא שולטת על הפה שלי שאני לא יושבת בשקט אני לא מאורגנת וברור שגם קשה לי מאוד להתרכז ולעשות כל מני דברים לא הייתי מוותרת על זה בחיים

אני ממש כן. אני לא חושבת שזה מוסיף לחוכמה שלי, זה בוודאות לא מוסיף לשמחה שלי.
זה פוגע לי בציונים ובבטחון העצמי.