בנות/בנים עם הפרעות אכילה מה הדבר הכי פוגע שמישהו אמר לכן?

"אז לא אוכלת מי שישמע"
"לא נורא מותר לא לאכול כדי להיות כוסית"

האקס שלי. אחרי שנפתחתי בפניו על מה אני עוברת.

אמא שלי אומרת שאנורקסיות הן טיפשות t_t

ריבים עושים לי לא טוב בכלל הדבר היחיד שעושה לי טוב זה כשאני אוכלת .. ואני שמנה..

שאני עבה, זה היה בכיתה ה, כל כך נעלבתי, ומשם התחלתי לשים לב לאיך שאני נראית

שואל השאלה:
סופגי מזדהה איתךך

בכיתה דיברנו על שמנים ורזים וכאילו לי אין הפרעת אכילה ואני במשקל סבבה ואני יודעת לאזן והכל אבל נגיד ישלי חברה א שהיא קצת מלאה והיא לא אוהבת את עצמה אז היא אמרה שהיא נעלבת שאומרים שהיא שמנה מידי וכאילו מלא חושבים שרק שמנה מידי זה העלבה מה עם יואו איזה רזה את ואת רזה מידי זה גם לפעמים מעליב אני באמת לאדעת להסביר אבל הלכתי לאיבוד בראש של עצמי ואיבדתי את הפואנטה ביי

סיפרתי למישהו על ההפרעת אכילה שלי, ואז הוא אמר לי שאני בכלל לא רזה אז איך יש לי הפרעות אכילה

מזדהה ממש^
ובכללי עם הרוב פה

באותו יום פעם ראשונה שפניתי לצוות של הפנימיה לספר להם שיש לי הפרעות אכילה ונורא קשה לי, בכיתי את החיים שלי והייתי על סף התקף חרדה כי אף פעם לא אמרתי את הדברים בקול רם. זה היה בחדר שלי עם דלת סגורה.
אחרי כמה שעות ילדה התחילה לצעוק עליי שבגללי היא בהתקף חרדה כמה שעות כי עשיתי לה טריגר.
אחרי שבוע בערך היא ישבה לידי והתחילה לצעוק בארוחת ערב דברים כמו "כמה קלוריות יש בלחם?!"
רמזתי לה שזה עושה לי רע (היא שאלה אותי כמה קלוריות יש בלחם ואמרתי לה "אני לא סופר קלוריות, אם אני אתחיל לספור קלוריות ההפרעות אכילה שלי יחמירו")
היא המשיכה
ואני לא יכולתי ללכת משם

שהיו איזה חודשיים שחייתי על תפוחים ו4 עוגיות עם שוקו במקרה הטוב וחברה שלי אמרה לי שאני סתם מטומטמת שמחפשת צומי ואין לי באמת שום בעיה עם המשקל שלי...
אני יודעת שזה לא שהיתה לי הפרעת אכילה אבל... זכן משהו שקשור לזה ופגע בי

איפה הציתה והתחת שלך יש לך גוף של גבר

"בטח את לא מקבלת מחזור יא זונת צומי אנורקסית"

וואה מה לא אמרו "את נראית כמו גבר" "בנים אוהבים גוף נשי עם חזה ותחת" "נראית כמו נוצה" "את לא אוכלת?" "לא נשאר ממך כלום" מלאא וזה לא שאני כזאת רזה רק קצת בתת משקל

מישהי אמרה לי שאני שמנה.
הכי הזוי שזה היה בתוך מחלקה להפרעות אכילה וזו היתה ילדה שמאושפזת איתי.

אחרי שהגעתי למשקל יעד אחרי אשפוז, דיברתי עם מישהו ואז הוא אמר "אז איך הפסקת להיות אנורקסית?"
זה פגע בי כי באותו זמן הרגשתי הכי שמנה בעולם למרות שהמשקל יעד היה יחסית נמוך, והמחשבה שלי לא השתנתה. זה גרם לי לאישור שאני באמת שמנה וענקית ובגלל שאני לא רזה אז אני לא נחשבת אנורקסית. בדיעבד אני מבינה שיש הבדל כי אנורקסיה זו מחלה נפשית והוא לא קלט את זה. זה עדיין פגע בי אבל והרגשתי צורך לצום שבוע אחרי.

שואל השאלה:
מזדהה עם כולם פה

"המצאת לעצמך מחלה."

מה הכי פוגע שלך שואלת השאלה?

ניסתי להסביר את זה גם לאנשי צוות באשפוז, לצערי הם לא מבינים את זה.
השיטות שלהם מיושנות. יש שיחה עם המטפל פעם בשבוע, זה לא בדיוק עוזר, במיוחד לאנשים כמוני שלא נפתחים לאף אחד. הארוחות מוקצבות בזמן, האוכל צריך להיות מדוד. ההתעסקות באוכל נורא אובססיבית שם... זה סתם גורם לכל עניין האוכל להיות יותר מאוס.
אצלנו במחלקה לא היו מראות של כל הגוף ואסור היה להסתובב עם בגדים רחבים. האשפוז הזה לגמרי גרם לי להרגיש יותר רע ודרדר אותי נפשית. 3 חודשים אחרי האשפוז כבר ירדתי הכל והרגשתי יותר רע.

בדיוק^ האשפוז סה"כ עזר לי להשמין. אני נשארתי פוחדת מאוכל, מצמצמת, שונאת עצמי. שום דבר מעבר.

והכי מעצבן שכשהייתי במשקל יעד כולם חשבו שזהו אני לא אנורקסית יותר. פתאום הפכתי ללא חשובה

^זה למה אני תמיד אומרת שאי אפשר באמת להבריא מזה.
אפשר להיות בריאים פיזית אבל לא נפשית.

שואל השאלה:
אה ושאבא שלי אמר שאיכפת לי רק מהגוף שלי ושאני רק רוצה רגליים רזות כמו כל הבנות בדור הזה

שואל השאלה:
הכי פוגע שלי זה שהייתי שמנה ופשוט ילדה רזה אחת שחברה" שלי אמרה לי ישלך הרבה שומן בידיים וביריכיים
ואז שנהייתי בולימית וסיפרתי לחברה הכי טובה שלי שאני מקיאה אוכל ואמרתי לה מה זה בולמוס וכמה אני אוכלת בבולמוס ואז היא צחקה ואמרה אוקי ואני אוכלת הזה בלי להקיא

מי שלא חווה את זה לא יבין פשוט, זה מה שעצוב.

סחיפרתי לאקס שלי שיש לי בולמיה והוא אמר לי אני לא יכול להתחתן עם אנשים עם בעיות נפשיות משוגעים.. ושאל אם אני לוקחת כדורים ןעוד דברים כמובן ש עפתי אותו יום אחרי.

משוגעת טיפשה נרקומנית שאי אפשר לדבר אלייה כי יש לה הפרעות אכילה שהמקום שלי בפסיכיאטרי בלה בלה בלה חח יופי תודה אבא כולה כי לא אמרתי לו שלום כשחזרתי הבייתה