למה הילדים בבצפר מסתירים את הבעיות שלהם?

לא הרבה רוצים שכולם ידעו את הבעיות שלהם וירחמו עליהם.

כח הם לא רוצים שידעו עליהם

כי להיות עם דיכאון זה לא מגניב

לא כולם רוצים להראות חלשים מול כולם ומול הסביבה
והאמת לשתף את מה שמפריע לך זו גבורה
אבל זה קשה.
גם אני ככה,לא ארצה שכולם ידעו על הבעיות שלי.

כי הם כבר יודעים שבתכלס לאף אחד לא אכפת

כי אחרי זה ירדו עליהם

לא באלי שיתחילו להתייחס אליי ברחמים או דברים כאלה

למה שלא? לא עניינם מה קורה אצל כל אחד בחיים האישיים.

כי זה עדיף על זה שכולם יהיו סביבך מרחמים

כדי שלא ידעו וידברו על זה

א. מה אנחנו פרטי פופרים
ב. בשביל מה? שירחמו עלינו?

כי זה לא מעניין אף אחד

כי זה מאתגר והחינוך היום לא מלמד או מאתגר את עצמו בלשתף והבית ספר לא מאפשר את זה יותר מדי או מצביע על האפשרות הזו כמקדמת ונכונה ואיך ולמה. אני הגעתי למסגרות שבהן כן יש דגש על הנושא ואני והקבוצה שלי צריכים לנפץ עכשיו הרבה חומות שאנחנו מבינים שהגיעו מבית ספר כדי להצליח להגיע למצב של שיתוף ופתיחות והתמודדות משותפת עם בעיות אישיות.

אז מה אני אמורה לעשות?
היי!! אתם יודעים שאנחנו כלכך הרבה אחים ואנחנו חיים בבית קטן ואין לי מיטה וכשחושבים על זה...לפעמים גם אין לנו מה לאכול! גדול הא?

כי למה שיספרו את הבעיות שלהם?

רוצים שיחשבו שהכל בסדר אצלם כמו באינסטגרם