תשובה אחת
הגורמים לצמיחתה ולהתארגנותה של התנועה הלאומית היהודית (התנועה הציונית):
1. כישלון האמנציפציה:
יהודי מערב אירופה שזכו לאמנציפציה האמינו כי השוויון לו זכו יחסל את האנטישמיות הקדומה. היהודים המשתלבים זנחו את המסורת הדתית היהודית וניסו להשתלב כחלק שווה בקרב תושבי מערב ומרכז אירופה המשכילים והליברלים, אך החברה האירופאית סירבה לקבלם כשווים, למרות השוויון שניתן להם על פי חוק. השוויון המלאכותי לא הוכיח את עצמו במציאות היומיומית, כך שהיהודים נשארו "תלושים" מכל הכיוונים: מצד אחד אובדן זהותם הדתית המסורתית של היהודים ואובדן השתייכותם לקהילה היהודית, ומצד שני דחייה חברתית מסוימת על ידי האוכלוסייה המקומית. כתוצאה מכך, תחושת השבר של היהודים הייתה קשה. האמנציפציה העמיקה את גורמי החיכוך בין היהודים לבין האוכלוסייה המקומית, בקרב האירופאים היו שראו בהשתלבות היהודים ובהשוואת זכויותיהם מעשה פסול שהוליד תחרות, איבה וקנאה שהעמיקו את השנאה כלפי היהודים. האנטישמיות המודרנית לבשה מאפיינים חדשים, בדמות תורות גזע למיניהן, בהן הוצגו היהודים כבעלי תכונות גנטיות שליליות. במערב ומרכז האנטישמיות באה לידי ביטוי בהקמת מפלגות ותנועות אנטישמיות, בספרות ,בקריקטורות ,בעיתונות ובעצומות הקוראות לביטול האמנציפציה ולשלילת זכויות היהודים, קריאה שהגיעה לשיאה על רקע משפט דרייפוס. אירועים אלה חידדו והחריפו את הניגודים בין היהודים לשאר עמי אירופה וחשפו את האמת שהיהודים היו זרים בכל מקום ובכל זמן. האמנציפציה וההשכלה לא יביאו לתיקון המצב, האמנציפציה גרמה להגברת האנטישמיות כלפי היהודים וככל שהיהודים סבלו יותר מאנטישמיות כך הם הרגישו שהם לא חלק מהעם שבו הם יושבים. זה הוביל חלק מהיהודים להבנה שיש צורך במציאת פתרון כולל לבעיית היהודים והם סברו ששוויון אמיתי יושג רק במסגרת מדינה, ולכן הפתרון היחיד הוא הקמת מדינה לעם היהודי.
2. האיבה כלפי היהודים במזרח אירופה:
היחס של השלטון כלפי האוכלוסייה היהודית היה שונה מזה המוכר במרכז ומערב אירופה, הממשלה הרוסית הכריחה את היהודים להישאר ולחיות במחוזות המגורים המסורתיים שלהם וחבל הארץ שהתיישבות היהודים הותרה בו נקרא תחום המושב. הממשלה הרוסית הטילה הגבלות כבדות על היהודים והכבידה עליהם בתשלומי מסים ובניגוד למערב ומרכז אירופה, במזרח אירופה לא הוענקה ליהודים אמנציפציה. פרצו בקיסרות הרוסית מהומות אלימות שהופנו נגד היהודים ובמהלכן נרצחו מאות יהודים ורכושם של רבים נבזז. האירועים הבולטים היו "סופות בנגב " 1881 1884 שגררו אחריהם את פרסום "חוקי מאי." הצבא הרוסי לא פעל להפסקת המהומות וחלק מהמהומות פרצו ביוזמת השלטונות ובהכוונה עקיפה שלהם. אירועים אלה היוו תפנית משמעותית במדיניות השלטונית כלפי היהודים ומטרתן העיקרית הייתה לגרום ליהודים להגר אל מחוץ למדינה. הפרעות הביאו רבים מיהודי רוסיה להגר לארצות מערב אירופה ובעיקר לארצות הברית. לצד אלה היו שחיפשו לאמץ רעיונות חדשים, אשר היו עשויים לשפר את מצבם. חלקם אימצו את הרעיון הלאומי היהודי.
3. החשש מאובדן הזהות היהודית ותהליך החילון:
עד סוף המאה ה-18 האוכלוסייה היהודית הייתה ברובה אוכלוסייה דתית שקיימה אורח חיים שמרני ונפרד משאר האוכלוסייה. היהודים סיפקו לחברי הקהילה מענה בכל תחומי החיים (כלכלי, דתי וחברתי) ולא הרגישו כל צורך להתערות בחברה המקומית. האמנציפציה הביאה לשינוי משמעותי באורחות החיים של היהודים. היהודים לא היו מחויבים עוד לקהילה המקומית, נפתחו בפניהם אפשרויות תעסוקה נוספת ורבים היגרו לערים. יהודים אלה לא חיו עוד רק עם יהודים, לא התלבשו כיהודים, לא דיברו רק יידיש ולא נעזרו בקהילות היהודיות. בנוסף במאה ה-18 התפתחה תנועת ההשכלה היהודית שהייתה חלק מתנועת ההשכלה האירופאית, היא הושפעה מרעיונותיה והתאימה אותם לערכי היהדות. בחברה היהודית באירופה צמחה שכבת משכילים שהושפעו מרעיונות ההשכלה וסיסמת המהפכה הצרפתית ועל רקע החילון באירופה הושפעו גם המשכילים היהודים מדרך המחשבה החילונית. בהשפעת תנועת ההשכלה היהודית, עברו היהודים תהליך חִילוּן והיו משכילים שקראו ליהודים שלא ללכת בעיוורון אחרי הרבנים ואנשי הדת, אלא להפעיל שיקול דעת. רבים מהיהודים הולכים ומשתחררים בהדרגה מהחיים הדתיים, הם הגיעו למסקנה שעליהם לקחת את גורלם בידיהם ולא לחכות לנס. רוב היהודים החילוניים הוסיפו לזהות את עצמם כיהודים והוסיפו לקיים מנהיגים והלכות שונות. היו יהודים ששאפו להתחבר לזהותם היהודית בדרך חדשה שהדת והקהילה לא יכלו עוד לספק בעבורם. יש כאן שינוי בתפיסה המסורתית שהגלות תסתיים רק עם בוא המשיח. הם הבינו כי הפתרון למצבם של היהודים הוא הפעולה האקטיבית לעשות מעשה ולנקוט יוזמה. הם מצאו בציונות דרך חדשה שסיעה להם לשמר את זהותם היהודית הלאומיות היהודית הפכה להיות הגורם המרכזי אליו הם השתייכו.
4. השפעת רעיונות הלאומיות באירופה:
במהלך המאה ה-19, החלה התעוררות לאומית בקרב עמים שונים באירופה. תנועות לאומיות נאבקו לעצמאות ולאיחוד לאומי של העמים שלהן והמאבקים של היוונים, האיטלקים והגרמנים הסתיימו בהצלחה. יהודים רבים שחיו במדינות אלה הצטרפו למאבק הלאומי במדינתן מתוך תקווה שתמיכתם במאבק תאפשר את שילובם המלא באוכלוסייה, רבים האמינו באימוץ הלאומיות המקומית של המדינה בה הם חיו. על רקע התעוררות הלאומיות באירופה ולמרות השתתפותם של היהודים במאבקים הלאומיים, היהודים נתפסו זרים ולא שייכים לעמים שבקרבם הם חיו. תנועות לאומיות, הדגישו את המאפיינים המשותפים לעמים - היסטוריה, שפה, תרבות, והיהודים לא היו קשורים להיסטוריה לשפה ולתרבות של עמי אירופה. חלק מהיהודים הבינו, כי הם קבוצה נפרדת וכמו יתר העמים עליהם להיאבק על זכותם להגדרה עצמית (עצמאות) במדינה משלהם. בנוסף הצלחתן של תנועות לאומיות הגבירה את האמונה בקרב היהודים שהם יכולים להגיע להישג זהה.
1. כישלון האמנציפציה:
יהודי מערב אירופה שזכו לאמנציפציה האמינו כי השוויון לו זכו יחסל את האנטישמיות הקדומה. היהודים המשתלבים זנחו את המסורת הדתית היהודית וניסו להשתלב כחלק שווה בקרב תושבי מערב ומרכז אירופה המשכילים והליברלים, אך החברה האירופאית סירבה לקבלם כשווים, למרות השוויון שניתן להם על פי חוק. השוויון המלאכותי לא הוכיח את עצמו במציאות היומיומית, כך שהיהודים נשארו "תלושים" מכל הכיוונים: מצד אחד אובדן זהותם הדתית המסורתית של היהודים ואובדן השתייכותם לקהילה היהודית, ומצד שני דחייה חברתית מסוימת על ידי האוכלוסייה המקומית. כתוצאה מכך, תחושת השבר של היהודים הייתה קשה. האמנציפציה העמיקה את גורמי החיכוך בין היהודים לבין האוכלוסייה המקומית, בקרב האירופאים היו שראו בהשתלבות היהודים ובהשוואת זכויותיהם מעשה פסול שהוליד תחרות, איבה וקנאה שהעמיקו את השנאה כלפי היהודים. האנטישמיות המודרנית לבשה מאפיינים חדשים, בדמות תורות גזע למיניהן, בהן הוצגו היהודים כבעלי תכונות גנטיות שליליות. במערב ומרכז האנטישמיות באה לידי ביטוי בהקמת מפלגות ותנועות אנטישמיות, בספרות ,בקריקטורות ,בעיתונות ובעצומות הקוראות לביטול האמנציפציה ולשלילת זכויות היהודים, קריאה שהגיעה לשיאה על רקע משפט דרייפוס. אירועים אלה חידדו והחריפו את הניגודים בין היהודים לשאר עמי אירופה וחשפו את האמת שהיהודים היו זרים בכל מקום ובכל זמן. האמנציפציה וההשכלה לא יביאו לתיקון המצב, האמנציפציה גרמה להגברת האנטישמיות כלפי היהודים וככל שהיהודים סבלו יותר מאנטישמיות כך הם הרגישו שהם לא חלק מהעם שבו הם יושבים. זה הוביל חלק מהיהודים להבנה שיש צורך במציאת פתרון כולל לבעיית היהודים והם סברו ששוויון אמיתי יושג רק במסגרת מדינה, ולכן הפתרון היחיד הוא הקמת מדינה לעם היהודי.
2. האיבה כלפי היהודים במזרח אירופה:
היחס של השלטון כלפי האוכלוסייה היהודית היה שונה מזה המוכר במרכז ומערב אירופה, הממשלה הרוסית הכריחה את היהודים להישאר ולחיות במחוזות המגורים המסורתיים שלהם וחבל הארץ שהתיישבות היהודים הותרה בו נקרא תחום המושב. הממשלה הרוסית הטילה הגבלות כבדות על היהודים והכבידה עליהם בתשלומי מסים ובניגוד למערב ומרכז אירופה, במזרח אירופה לא הוענקה ליהודים אמנציפציה. פרצו בקיסרות הרוסית מהומות אלימות שהופנו נגד היהודים ובמהלכן נרצחו מאות יהודים ורכושם של רבים נבזז. האירועים הבולטים היו "סופות בנגב " 1881 1884 שגררו אחריהם את פרסום "חוקי מאי." הצבא הרוסי לא פעל להפסקת המהומות וחלק מהמהומות פרצו ביוזמת השלטונות ובהכוונה עקיפה שלהם. אירועים אלה היוו תפנית משמעותית במדיניות השלטונית כלפי היהודים ומטרתן העיקרית הייתה לגרום ליהודים להגר אל מחוץ למדינה. הפרעות הביאו רבים מיהודי רוסיה להגר לארצות מערב אירופה ובעיקר לארצות הברית. לצד אלה היו שחיפשו לאמץ רעיונות חדשים, אשר היו עשויים לשפר את מצבם. חלקם אימצו את הרעיון הלאומי היהודי.
3. החשש מאובדן הזהות היהודית ותהליך החילון:
עד סוף המאה ה-18 האוכלוסייה היהודית הייתה ברובה אוכלוסייה דתית שקיימה אורח חיים שמרני ונפרד משאר האוכלוסייה. היהודים סיפקו לחברי הקהילה מענה בכל תחומי החיים (כלכלי, דתי וחברתי) ולא הרגישו כל צורך להתערות בחברה המקומית. האמנציפציה הביאה לשינוי משמעותי באורחות החיים של היהודים. היהודים לא היו מחויבים עוד לקהילה המקומית, נפתחו בפניהם אפשרויות תעסוקה נוספת ורבים היגרו לערים. יהודים אלה לא חיו עוד רק עם יהודים, לא התלבשו כיהודים, לא דיברו רק יידיש ולא נעזרו בקהילות היהודיות. בנוסף במאה ה-18 התפתחה תנועת ההשכלה היהודית שהייתה חלק מתנועת ההשכלה האירופאית, היא הושפעה מרעיונותיה והתאימה אותם לערכי היהדות. בחברה היהודית באירופה צמחה שכבת משכילים שהושפעו מרעיונות ההשכלה וסיסמת המהפכה הצרפתית ועל רקע החילון באירופה הושפעו גם המשכילים היהודים מדרך המחשבה החילונית. בהשפעת תנועת ההשכלה היהודית, עברו היהודים תהליך חִילוּן והיו משכילים שקראו ליהודים שלא ללכת בעיוורון אחרי הרבנים ואנשי הדת, אלא להפעיל שיקול דעת. רבים מהיהודים הולכים ומשתחררים בהדרגה מהחיים הדתיים, הם הגיעו למסקנה שעליהם לקחת את גורלם בידיהם ולא לחכות לנס. רוב היהודים החילוניים הוסיפו לזהות את עצמם כיהודים והוסיפו לקיים מנהיגים והלכות שונות. היו יהודים ששאפו להתחבר לזהותם היהודית בדרך חדשה שהדת והקהילה לא יכלו עוד לספק בעבורם. יש כאן שינוי בתפיסה המסורתית שהגלות תסתיים רק עם בוא המשיח. הם הבינו כי הפתרון למצבם של היהודים הוא הפעולה האקטיבית לעשות מעשה ולנקוט יוזמה. הם מצאו בציונות דרך חדשה שסיעה להם לשמר את זהותם היהודית הלאומיות היהודית הפכה להיות הגורם המרכזי אליו הם השתייכו.
4. השפעת רעיונות הלאומיות באירופה:
במהלך המאה ה-19, החלה התעוררות לאומית בקרב עמים שונים באירופה. תנועות לאומיות נאבקו לעצמאות ולאיחוד לאומי של העמים שלהן והמאבקים של היוונים, האיטלקים והגרמנים הסתיימו בהצלחה. יהודים רבים שחיו במדינות אלה הצטרפו למאבק הלאומי במדינתן מתוך תקווה שתמיכתם במאבק תאפשר את שילובם המלא באוכלוסייה, רבים האמינו באימוץ הלאומיות המקומית של המדינה בה הם חיו. על רקע התעוררות הלאומיות באירופה ולמרות השתתפותם של היהודים במאבקים הלאומיים, היהודים נתפסו זרים ולא שייכים לעמים שבקרבם הם חיו. תנועות לאומיות, הדגישו את המאפיינים המשותפים לעמים - היסטוריה, שפה, תרבות, והיהודים לא היו קשורים להיסטוריה לשפה ולתרבות של עמי אירופה. חלק מהיהודים הבינו, כי הם קבוצה נפרדת וכמו יתר העמים עליהם להיאבק על זכותם להגדרה עצמית (עצמאות) במדינה משלהם. בנוסף הצלחתן של תנועות לאומיות הגבירה את האמונה בקרב היהודים שהם יכולים להגיע להישג זהה.
באותו הנושא: