8 תשובות
פשוט תנסי להתחבר לשיחות ולזרום עם זה. ופחות לשבת בטלפון
נגיד כזה עם הם יושבים ומדברים על מקרה שהחה להם או על כל דבר אחר אז תספרי גם תיפתחי כזה
נגיד כזה עם הם יושבים ומדברים על מקרה שהחה להם או על כל דבר אחר אז תספרי גם תיפתחי כזה
תנסי להתחבר, גם עם אחד שתיים כל פעם, כל מפגש, זאת גם התקדמות. את צודקת, זה מבאס אבל זה בדיוק הזמן שלך להתקרב. בהצלחה (:
שואל השאלה:
וזה השתנה? איך המצב עכשיו? ^^
וזה השתנה? איך המצב עכשיו? ^^
אנונימית
תנסי להתחבר זאת הדרך היחידה
שואל השאלה:
אתה עדיין מתנדב? ומחובר כזה עם כולם?^^
אתה עדיין מתנדב? ומחובר כזה עם כולם?^^
אנונימית
את האמת שפשוט מתחברים.. אני בכלל עשיתי את הקורס בעיר אחרת אז נכנסתי לבד, כשאני לא מכירה אף אחד, ואני הייתי חדשה יחידה כי זה לא היה קרוב לאף קורס שנכנס, ולאט לאט התחברתי לעוד מתנדבים וצברתי ביטחון וזה קורה עם הזמן, הכל בסדר זה יקרה בסוף
לא סתם אומרים שהכל תלוי בצוות.,.
תחשבי על הסיפוק שלך שאת עוזרת ככה לאנשים. לפי התיאור שלך אני מבין שאין לכם עומס מקרים. אצלנו כן יש ופעם חשבתי לעזוב את מד"א וזה היה בשבוע שהייתה לי משמרת, אחרי המשמרת התחרטתי לגמרי על המחשבה הזאת.
תחשבי על המקרים שלך, על ההרגשה שאת אצל מטופל ויש לך אפגשרות לעזור. תחשבי דווקא על המהמדרטת שכן היית במקרים ומה עבר לך ותנסי להיזכר למה בכלל רצית להתחיל להתנדב מהתחלה - לא אישית זה עזר.
תנסי להתחבר לכמה אנשים, לנסות לא להיות עם הפלאפון ולדבר עם החבר'ה שם. אני גם הייתי יושב הרבה פעמים לבד עד שאנשים הזמינו אותי לשבת איתם, מאז מדי פעם אני גם ומנסה להשתלב למרות שקשה לי אני ממש ביישן וזה.
תנסי אולי לשבת קרוב אליהם ולדבר. אם לא הולך תזכרי בשביל מה את שמה. תביאי אולי שיעורים, תלמדי למבחנים וכו'. ברגע שיש מקרה תלכי ואולי זה יזכיר לך למה רצית להתנדב שם מהתחלה.
אם יש לך עם מי מציע לך לדבר על זה עם עוד מישהו, מישהו שאיתך שם ואפשר לשתף. אולי את האחראיים עלייך שם וכו'.
הייתי במצב שלך ואני מבין את ההרגשה שלך, הרגשתי ככה ממש בהתחלה. הבעיה הזאת נפתרה ברגע שפשוט לקחתי את אחד הכיסאות ובמקום לשבת לבד ישבתי לידם וניסיתי סתם לזרום איתם. כן מדי פעם קשה אבל עכשיו אני מרגיש שאני מתחבר לרוב ואפשר לדבר איתם. תני לזמן לעשות את שלו.
ואם למרות הכול לא ילך, זה לא סוף העולם, הרי אנחנו באים לשם בעיקר בשביל לעזור לאנשים ופחות להעיר אנשים, נכון שהרבה יותר כיף שיש אנשים שאת מכירה ואוהבת אבל הנקודה שלי היא שגם אם לא תצליחי - לר נורא. לפי התיאור שלך יש לך חברות באופן כללי כל שזה מצוין.
תחשבי על המקרים שלך, על ההרגשה שאת אצל מטופל ויש לך אפגשרות לעזור. תחשבי דווקא על המהמדרטת שכן היית במקרים ומה עבר לך ותנסי להיזכר למה בכלל רצית להתחיל להתנדב מהתחלה - לא אישית זה עזר.
תנסי להתחבר לכמה אנשים, לנסות לא להיות עם הפלאפון ולדבר עם החבר'ה שם. אני גם הייתי יושב הרבה פעמים לבד עד שאנשים הזמינו אותי לשבת איתם, מאז מדי פעם אני גם ומנסה להשתלב למרות שקשה לי אני ממש ביישן וזה.
תנסי אולי לשבת קרוב אליהם ולדבר. אם לא הולך תזכרי בשביל מה את שמה. תביאי אולי שיעורים, תלמדי למבחנים וכו'. ברגע שיש מקרה תלכי ואולי זה יזכיר לך למה רצית להתנדב שם מהתחלה.
אם יש לך עם מי מציע לך לדבר על זה עם עוד מישהו, מישהו שאיתך שם ואפשר לשתף. אולי את האחראיים עלייך שם וכו'.
הייתי במצב שלך ואני מבין את ההרגשה שלך, הרגשתי ככה ממש בהתחלה. הבעיה הזאת נפתרה ברגע שפשוט לקחתי את אחד הכיסאות ובמקום לשבת לבד ישבתי לידם וניסיתי סתם לזרום איתם. כן מדי פעם קשה אבל עכשיו אני מרגיש שאני מתחבר לרוב ואפשר לדבר איתם. תני לזמן לעשות את שלו.
ואם למרות הכול לא ילך, זה לא סוף העולם, הרי אנחנו באים לשם בעיקר בשביל לעזור לאנשים ופחות להעיר אנשים, נכון שהרבה יותר כיף שיש אנשים שאת מכירה ואוהבת אבל הנקודה שלי היא שגם אם לא תצליחי - לר נורא. לפי התיאור שלך יש לך חברות באופן כללי כל שזה מצוין.
באותו הנושא: