יש כאן אנשים שהתגברו על הפחד של לגשת ולהתחיל שיחה עם הקראש/ית ? איך לקחתם את עצמכם בידיים והאם התפתח מכך משהו?

כל מי שבמערכת יחסים בערך התגבר על הפחד הזה.
ופשוט אמרתי לה את מה שאני מרגיש בלי לחשוב יותר מידי.

שואל השאלה:
לגמרי, אני אקח את עצמי בידיים:)
תודה על התשובות ובמיוחד על התשובות הארוכות! והמשתמשת "יש לי אייפון" גרמת להבין לי משהו חדש, באמת צריך לנצל כל הזמן למרות שהוא לא נוח בכדי לא להרגיש את תחושת הפיספוס.. תודה!

קרה לי איזה 3 פעמים ובכל הפעמים האלה זה התקדם לאנשהו אבל שם זה נגמר כי אני חתכתי את זה... תכלס הפעם הרביעית קרובה והפעם זה יהיה שונה כי הוא בן אדם שונה. ❤

כן האמת שעשיתי את זה ולמרות שלא התפתח בינינו כלום אני מאושרת שעשיתי את הצעד הזה
פשוט ראיתי אותו והוא לא ניגש ואני לא נגשתי ויצרנו מלא פעמים קשר עין והבנתי שהוא מחכה שאני אגש ואני חיכיתי שהוא יגש ונמאס לי לחכות ולהרגיש כל פעם מחדש את התחפושת פספוס הזאת של אוף למה לא עשיתי כלום זה היה יכול להיות הרגע המושלם והוא בול היה לבד
ואז הבנתי שלא צריך לחפש "רגע מושלם" ועדיף לעשות משהו כי בסהכ מתחרטים על דברים שלא עושים,לא על דברים שעושים
ואני הבנתי שעדיף לי לעשות משהו מלהרגיש כל פעם מחדש שאני רואה אותו את התחושת פספוס הזאת

להזכיר לעצמך שמקסימום הוא יגיד לא, ואין שום בעיה עם זה. את יותר תתחרטי שלא עשית את זה מאשר שלפחות ניסית.
במסגרת של תוכנית כלשהי היה מישהו שממש חיבבתי, בסוף התוכנית יחסית אמרתי לו את זה (לצערי זה כבר היה בווצאפ, לא ממליצה) ובסופו של דבר לא יצא מזה שום דבר
אבל במקרה הכי גרוע הוא יגיד לך לא- זה עדיף מלהישאר באי וודאות.