הפרעות אכילה,בולמוסים

לא הבנתי מה לא אמור להיות הגיוני?

שואל השאלה:
כל הזמן אומרים פה ובכלל בכל מקום כמעט שכדי להיפטר מבולמוסים צריך לאכול מסודר.
וכשאכלתי מסןדר זה לא עזר לי ועכשיו כשאני חוזרת לכל זה אז זה כן עוזר לי(מקווה שיחזיק למשך זמן)

מניסיון יש בזה הרבה עניין של זה שאת כרגע שקועה בתוך המחלה ולא מצליחה להבין באמת איך את נראית. אם את טינאייג'רית והגוף שלך עוד משתנה משמעותית אז זה בכלל יכול להרגיש לך יותר מפחיד וקיצוני. אני זוכרת שהרגשתי הכי שמנה שלי כשהייתי איזה ארבע מידות פחות במכנסיים ואלו ממש שטויות (עכשיו אני תופסת את עצמי כבחורה די רזה). יש בזה גם הרבה עניין של האטת מטובוליזם (הגוף מתרגל לפחות ומתחיל לעכל דברים יותר לאט), אבל אני לא מבינה מספיק כדי להסביר לך על זה. לי עזר להתחיל לעשות ספורט בקצב שלי. כלומר, אני ממש מכריחה את עצמי לרוץ לפי זמן \ מרחק ולא מהירות כדי להתרכז בפעולה וזה היה לי קשה בהתחלה אבל זה מפקס את כל החשיבה שלי בהקשר לגוף ואוכל איכשהו. אשמח אולי לפרט לך יותר בפרטי איך זה עזר לי כי אני לא בטוחה שזה מאוד ברור, אני אומרת את זה מהשערה שאנחנו באות ממצב מחשבתי דומה. בכל מקרה, ממליצה לך להפסיק, מן הסתם. אם את מחפשת בהמשך טיפים על איך לאכול בריא "רזה" וכו' זה כבר לשאלה אחרת.. מקווה שתשאלי אותה ;)

זה חשוב שאת מנסה להילחם בהפרעת האכילה שלך ולאכול נכון ובצורה מסודרת. אבל את מרגישה כנראה שזה חזק ממך. וזה הגיוני. הפרעת אכילה לא קשורה רק לאכילה ולהאם את רזה או שמנה. היא קשורה גם לעניין של שליטה. את שלוטת במה נכנס ובמה יוצא מהגוף שלך. את שולטת בתחושה שלך, אם אם עושה לעצמך טוב או רע. האם מגיע לך עונש? האם מגיע לך פרס? המקור של המחשבות האלה בתחום אחר שאינו קשור לאוכל. אולי את מרגישה חוסר שליטה בחיים שלך. אולי את סובלת מחרדה שיוצרת חוסר שליטה ודרך האוכל את שולטת על משהו. אבל זאת לא שליטה אמיתית. זאת חוסר שליטה. אני חושש שהדרך היחידה לטפל בזה היא בטיפול פסיכולוגי, ואולי גם תרופתי. זאת לא חולשה. זה הכרה בכך שיש כוח שחזק ממך ושאת לא יכולה להיות התשובה לבעיה של עצמך ללא עזרה.