נמאס לי כלכך. באלי לבכות. זה הגיוני בכלל?

יש לי ביום שני מבחן למגמת מוזיקה יומיים אחריי זה קונצרט.
אני כבר יום שלישי לא הולכת לבית ספר בשביל זה.
היום אני קמה בשבע,כל הבוקר מנגנת, נוסעת באוטובוס לשיעןר בבוקר, חוזרת הביתה באוטובוס, כל זה עם כאבי גב תופת כי יש לי בעיות בגב. השיעור שעתיים ואז שעה נסיעה הביתה. ציפיתי שאחותי תסיע אותי ואני אספיק לנגן בבית לשיעור שיש לי בארבע אבל היא עשתה לי קונצים אז ישר שחזרתי נסעתי לבד. שוב נסיעה באוטובס של שעה, חייבת לרוץ לשם כדי להספיק לנגן כדי שאני לפחות אצליח לנגן את הקטע הליווי של הפסנתרנית (עושים את זה כמה פעמים לפני קונצרטים) ובגלל שלא הספקתי לנגן היא הולכת לצעוק עליי בחדר הקלסטרופובי הזה.אחריי שיעור רגיל של שעתיים אני חייבת לחזור הביתה בטיל לקחת את הספרים ולעוף לשיעור מתמטיקה באוטובוס הלוך וחזור. אחריי שאני חוזרת בשמונה אני צריכה לנגן עד שתיים עשרה בלילה. ושוב כל זה עם כאבי תופת בגב (וכן הייתי אצל הרופא).