כל אחד עובר תקופה קשה בחיים מתי זה פגש אותכם ו...למה?

אני נכנסתי לדיכאון כי עברתי תאונה וזה ממש הכניס אותי לדיכאון ברמה גבוהה

עכשיו
כאילו מכיתה ט נראלי עד עכשיו(אני עכשיו יא)
שנאה עצמית שגוברת יותר ויותר:(

גיל 17 דיכאון היתי כאן....

כן מגיל מאןד קטן עד עכשיו
דיכאון , פוסט טראומה ,בעיות במשפחה.

שואל השאלה:
אני עכשיו שם

גיל 14 אונס

אני תמיד בתקופה קשה אסור לי לעשות שום דבר בלי שמישהו יעניש או יפגע בי

שאלה יפה וחשובה הלוואי שתהיה בחמות
אני מגיל 14 עד עכשיו

גדנע טיול שנתי שרבתי כל יום עם המורה והיא נטפלת עליי כי לא באלי להיות שופטה שלה כמו כולן אני לא אוהבת צביעות

12-13.
עברתי ביריונות ביסודי ואז בחטיבה עברתי לבית ספר חדש ולא הכרתי אף אחד וממש שנאתי את עצמי.
וכזה בחודש האחרון, ממש חזרתי אחורה לצערי ואני עוד פעם שונאת את עצמי ונלחמת בהפרעות אכילה..

עכשיו....

זה פגש אותי בכיתה ז' (אני עכשיו י') כשהחברה הכי טובה שלי (היינו חברות הכי טובות 6 שנים) התרחקה ממני בלי סיבה...

רוב הזמן. פגש אותי דווקא היום. פשוט רצף של כמה דברים רעים שמוריד אותי או שאני סתם מרגיש חרא.

כן, זה קורה להרבה אנשים ובמקרה שלי זה היה דיכאון כרוני שגרם לי לחיות בצל של עצמי כבר מגיל 13. 3 ניסיונות התאבדות, תלייה, לחתוך ורידים, להכאיב לעצמי כל מה שתחשוב עליו כבר ניסיתי. למזלי עברתי את התקופה הקשה הזו בחיים שלי ואני כלכך שמח שזה עבר.

כשאחי הקטן נפטר
אני הייתי איתו ברגעים האחרונים שלו וראיתי הכל
גם כשעברו כבר כמה שנים אני רק נזכרת בזה ובוכה ):

שואל השאלה:
מצטער לשמוע...

אף פעם.

לא יודעת אם להחשיב תקופה קשה כאילו דיכאון אבל, בכיתה ג' בערך עברתי חרם, מאז אני הילדה הכי ביישנית בעולם, אני לא מדברת עם אף אחד, אני אוויר. גם לאחרונה עברתי לחול, בישראל היו לי אולי שלוש חברות, בחול יש לי חברה אחת שאני מכירה מקבוצה של ישראל שעברו איתנו. אני בכיתה של ילדים מארצות אחרות ובקושי יש בנות. והבנות שאיתי בכיתה מדברות ספרדית כי הן ממדינות שמדברים בהן ספרדית, ואני בין היחידים בכיתה שלא יודעים ספרדית. אני לא מדברת עם *אף אחד* בכיתה שלי.
זהו אני עדיין ככה ומנסה להתגבר על הביישנות...
וחפרתי אופסי ^~^

דיכאון בגלל אמא שלי בגיל 14 עד גיל17 נגמר ב יב כשעברתי לאבא שלי מאז אני המאושר באדם

בשנה האחרונה, חלק מהאנשים שכל כך הערכתי ועשיתי הכל למענם ואהבתי אותם פגעו בי כל פעם מחדש.

לפני 5 שנים בערך
עברתי התעללות כלשהי, המצב המשפחתי לא היה טוב ובנוסף הייתי עדה למוות של הכלבה שלי
כל זה גרם לי להיכנס לדיכאון עמוק
ומעבר בית ספר ששם ניצלו את המצב הנפשי שלי ופיתחתי גם חרדה חברתית

עד שהועפתי משם ונאלצתי להתמודד עם הכל

לפני חודש (פחות חמישה ימים בערך) עמדתי להרוג את עצמי בגלל מגוון סיבות
אני בת 18 וחצי והייתי אמורה להתגייס לצבא
עכשיו אני בתהליך של אבחון (ים למיניהם) ולצבא כבר לא אלך

ביסודי, היה לי נורא קשה להשתלב, אנשים נורא שפטו אותי כי הבנות היו מתאפרות ומתלבשות יפה ואני הייתי משחקת עם הבנים ומתלבשת זרוק. באיזה שהוא שלב כמה בנות התחילו לקרוא לי בשמות ללכת איתי מכות ולקחת אותי לשרותי בנות על מנת לעשות לי "מהפך" כמובן שנלחמתי בחזרה ולא התייחסתי למה שאמרו לי והיה לי חבר ממש חמוד שכל הבנים היו שפוטים שלו והוא השתמש בזה על מנת לעזור לי (היום הוא כבר השתנה לצערי) ובסוף עברתי את זה, נכון היו קטעים שגם המורים אמרו שאני צריכה להתנהג כמו בת ולהפסיק להסתובב עם כל כך הרבה בנים כי זה משדר את המסר הלא נכון אבל אמא שלי תמיד הייתה שם בשבילי וחבר שלי ובשלב יותר מאוחר גם חברה מאוד טובה שלי הייתה שם בשבילי ולאט לאט שאר הילדים הפסיקו להציק לי...

מתייחסים אלי כאל אוויר בכיתה שלי ולא מדברים איתי בכלל גם בכיתה הקודמת שלי זה היה ככה שלוש שנים , ועכשיו זה עוד כיתה חדשה וגם לא מדברים איתי בכלל בכלל אף אחד. וביחד כל זה זה כבר 4 שנים. ואני חושבת שזה ימשך ככה גם בהמשך כל התיכון שזה יהיה 6 שנים. ואני חושבת נראלי שכולם שונאים אותי שם ואפילו מישהי אמרה שהיא שונאת , ולא עשיתי להם כלום , אני רק ילדה שקטה מאוד.
כזאת בעיה גדולה. בחיים לא פגשתי רוע כזה טהור. כמות הרוע שלהם זה ממש רוע טהור . סבל כל יום להגיע לכיתה

כיתה א' - חרם שנה וחצי
כיתה ד' - השמנת יתר קיצונית
כיתה ו' - דיכאון
כיתה ז' -
הטרדה מינית, הסתבכות עם המשטרה, כמעט א!נס, שקרים והסתרות, בגידות נפשיות, הפרעות אכילה וירידה משמעותית במשקל, פציעה, תאונת דרכים, הפרת אמון, איבוד חברים קרובים, פגיעות עצמיות, ירידה בלימודים, חווית סף מוות והכל באשכרה 3 חודשים

היום אני עדיין בכיתה ז', התגברתי על הכל, חזרתי למשקל תקין ופגשתי חברי אמת שהוציאו אותי מה"בור" שהייתי בו וניתקתי קשר מכל המטרידים וכל זה, לא פתחו לי תיק במשטרה כי גילו שאני חפה מפשע כמו מה שניסיתי להסביר להם המון זמן וחזרתי לציונים גבוהים ולמרות שעדיין יש לי טראומה מהחווית סף מוות ומהתאונת דרכים אני בסדר והתגברתי על זה כמעט לגמרי

אה ועברתי דיכאון :) תהיו גאים בי יאי

11-12 בריונות
12-13 הפרעות אכילה
13- הטרדה מינית וניתוח להסרת גידול.
כרגע הבעיה שלי זה הבריאות כי אני חושבת על ההטרדה בלילה ולא מצליחה לישון, אתמול כמעט התעלפתי מחוסר שינה/וויטמינים/סרטן אני עדיין לא יודעת אם יש לי סרטן או לא וזה גם מקשה עליי לישון.

עכשיו התקופה הקשה שלי כי אני מרגישה בדידות, שנאה עצמית וקצת דיכאון. וגם החרדה החברתית הורסת לי את החיים כבר מאז כיתה ז' ועכשיו אני בכיתה ט' ולא מצליחה להתמודד. זה מייאש, זאת תחושה של חוסר תקווה. יש בי הרבה ביקורת כלפיי עצמי וזה קשה. אבל מתמודדים, אני רואה פה שגם אתם עברתם תקופות קשות. אל תוותרו לעצמכם, אחר כך יבוא משהו טוב יותר שעכשיו קשה לכם לראות. ככה אני מקווה ❤

עברתי תאונה עם אמא שלי ברכב

מלפני 6 שנים ועד היום. מישהו מהמשפחה שככל הנראה חולה בסכיזפורניה פרנואידית. אני מרגישה חסרת אונים.

אני כבר שנה אוכלת חרא

חופש הגדול של כיתה ט

אונס..