מה אתם חושבים על הקטע שכתבתי?

אני מרגישה שאני נאבדת בתוך עצמי.
שהאדמה נשמטת מרגליי ואני נופלת לתוך באר ללא תחתית.
רק שהבאר זה הפחדים שלי, הבדידות, הדאגות.
דברים שהיו חשובים לי בעבר כבר לא כל כך חשובים עכשיו.
זה או כי השתנתי או שנהייתי אדישה למצב.
כי החיים הם לא כיף אין סופי, המציאות מבאסת. היא מלמדת אותך שאם לא תלחם על האושר שלך הוא יעלם וישאיר אותך ריקני ומיואש.
פעם נהגתי להסתכל על חצי הכוס המלאה, הייתי אופטימית אבל היום אני לא קוראת לזה פסימית אני קוראת לזה ראלית.
אני לא תמימה יותר, כי התמימות נשטפה ממני ביום שאיבדתי את עצמי.
כל מקרה מחזק אותי, מוסיף עוד שכבה לחומה שאני בונה סביב הלב שלי.
אם פעם הייתי בוכה מכל דבר, היום קשה מאוד לרגש אותי.
כי אני שורדת, הדרך שלי זה למנוע מאנשים להיכנס ללב שלי כי יש יותר סיכוי שהם יצאו ואז אני אתמוטט.
אני לא קרה, אבל אם תפגע בי אתה תחטוף כוויות קור כי אני לא עושה את אותה טעות פעמים.
אם הרגשות שלי הם משחק בשבילך אז אני אעשה את המהלך האחרון.
שח-מט.