קרה לכם פעם ששנאתם את אמא שלכם (שאתם בעצם נורא אוהבים..)?

כן, קרה.

כן אבל זה עובר

כן אבל זה הדדי.
לא הייתי מגדירה את זה כשנאה כי כן יש לי הערכה כלפיה ולמרות כל מה שקרה היא גידלה אותי אבל פשוט חוסר חיבור ואהבה

כן.. גיל 14-15 ככה.

כן
אבל קבל טוויסט בעלילה, אני לא אוהבת אותנ

כן

תמיד שנאתי אותה

אף פעם לא אהבתי אותה
אז כן

כן

כן

כן , אני עדיין לא עפה עלייה

הערכה להורים שלכם...
היא צועקת עליי אבל אני סותמת תפה ואוהבת אותה כי היא דואגת לי ואוהבת אותי, טיפה כבוד למבוגרים ילדודס
התגובות האלה הורגות אותי, היא סחבה אתכם פאקינג 9 חודשים בבטן אז מותר לה להתלונן ולהעיר לכם ולכם מותר לסתום תפה
זה כמו שבצבא לא מקללים מפקד גם אם הוא קילל אותך

שואל השאלה:
אני מבין איך אפשר לשנוא אמא אבל לא מבין איך אפשר לא לאהוב.... זה לא שאמא שלכם היטלר או משהו כזה (ואפילו אז היה טיפה אהבה..) בלי אהבה לאמא בלי שיש לך את הדבר החזק הזה בתוך הלב שהולך איתך לכל מקום אני חושב שאין תקווה לחיים (ככה אני מרגיש) אבל אולי זה עניין של גיל בגיל ההתבגרות הרגשות סוחפים אז עוד לא מבינים את המשמעות של אמא כשתתבגרו אני מאמין שתבינו למה התכוונתי