אני אתאיסטית, התיישבתי לאכול היום וסבא שלי בא והתחיל לחפור על אלוהים וכמה חשוב להאמין אחרי שאמרתי לו בפעם המיליון שלא

יש כאן שני צדדים
וזה בסדר
הוא צריך להבין שלך יש את הדעה שלך
ואת צריכה להבין שלו יש את הדעה שלו
אני מבינה את הקושי
ואת צודקת זה מרגיז ובאים ומדברים עלזה בעיקר מישהו מהמשפחה
פשוט תעבירי אתזה
דווקא בגלל שהוא בנאדם קשה
קחי אתזה בקלילות

תקשיבי, נשמע שאת מתקשרת איתו בצורה אלימה ולא מחברת, גם את מרגישה שהוא כופה עלייך משהו, שהוא מעצבן, שהוא לא זז מדעתו העקשנית... לתקשר בצורה לא-אלימה היא מפתח להרגשה חיובית לפני הקשר, בזמן הקשר ולאחר הקשר, הרגשה חיובית עם עצמך. אם את רוצה לעורר רגשות אמפתיה מצד סבא שלך, שיבין אותך באמת, את לא יכולה להמשיך לתקשר איתו בצורה הזאת.

תעבירי לו בצורה נעימה את הרגשות שלך, לא את המחשבות שלך... תתחילי משפטים ב"אני מרגישה ש...", ואז שימי לב מאוד באילו מילים את משתמשת אחר כך, תחשבי אם אלה באמת מילים שמבטאות רגשות, כמו "אני מרגישה לא בנוח" ולא מילים שיותר מבטאות שיפוט, כמו: "מה שאתה אומר מעצבן אותי, די, אני ביקשתי שתפסיק"...

תקשיבי לא משנה מה זה סבא שלך הוא לא ישאר איתך הרבה זמן במקום להתעצבן עליו תגידי טוב טוב ותמשיכי עם החיים שלך אבל תכבדי אותו גם אני הייתי מתעצבן על סהא שלי היום אני מתגעגע אליו אז לא חשוב מה הוא עושה לא לא עושה תשמחי אותו עד כמה שאפשר את לא יודעת עוד כמה זמן הוא איתך אז תנצלי מה שאפשר

שואל השאלה:
סתכל אני ראיתי אותו פעם בכמה שנים ועכשיו הוא גר פה ולא מזיז לי לא לראות אותו יותר בחיים כי הוא כמו אדם זר בשבילי אין לו שום זיכרון טוב ממנו.

אוקיי איך שאת חושבת אני ניסיתי לתת לך כיוון לחשוב בצורה יותר חיובית אבל בחירה שלך

שואל השאלה:
כי אני בטוחה שסבא שלך היה בנאדם טוב ותפס אצלך מקום בלב אבל אצלי זה אחרת אם אתה חיובי איתו הוא ירגיש שזה נותן לו אור ירוק לעשות מה שבאלו כמו שהוא עושה עם אחי וסבתא שלי, אלי הוא לא יתקרב כמעט.

את מגזימה