4 תשובות
אוף הזדהתי גם
גם אני מרגישה ככה.
מותר לך להיות עצובה מחיי היומיום שלך, גם את עוברת קשיים.
אבל לנו יש מותרות להתרכז בקשיים היומיים, האנשים בשואה התעסקו רק בלשרוד ובגלל זה צריך להעריך ולכבד, זה ממש לא מבטל את הקושי שלך
מזדהה
שואל השאלה:
^אני כן מרגישה שיש לי סיבה טובה להיות עצובה, ושאני לא מתבכיינת ומפונקת סתם כמו שאת מתארת, אבל גם שמעתי את זה מהרבה אנשים, שזה לא משנה אם אני שונאת את עצמי ולא רואה טעם לחיות ורוצה למות, כל עוד יש לי אוכל במקרר ומיטה משלי אני חייבת להיות שמחה ואין לי לגיטימציה להביע עצב.
אנונימית