לאנשים שסובלים מהתקפי חרדה...

כתבתי את זה בזמן התקף..
מה דעתכם? יפה? מישהו מזדהה?

רע לי, פשוט רע לי.
הרוח באוזניים, הדגלים הרועשים שמתנופפים ברוח, הרעש של הרכבת נוסעת לאט לאט על המסילה וחורקת בקול גורמת לי לרצות להקיא.
כבר סתמתי את האוזניים, כבר לבשתי אוזניות חסינות רעש, כבר שתיתי מים וכבר התפללתי לעזרה.
אבל זה לא עובר.
אולי לשנייה כן, אבל אחר כך שוב זה חוזר. התחושה שאני עומדת להתפוצץ, ההרגשה שאני צריכה לברוח, הדופק המהיר, הרעד בגוף, המבטים של האנשים שחושבים שהשתגעתי.
אבל כבר לא אכפת לי.
כי זאת רק הרגשה.
ובסוף זה יעבור.
ואני ארגיש שוב חזקה, ובטוחה.
כאילו העולם שייך רק לי, כאילו אני יכולה לעשות כל מה שרק בא לי, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.
אבל עד אז יש עוד זמן.
ואני מחכה.
שיעבור ההתקף.
ואני אוכל שוב לחזור להתנהג כאילו כולם עובדים אצלי.
כאילו רק אני קובעת.
כאילו לא אכפת לי מכלום וכולם יכולים ללכת לעזאזל.
בינתיים אני מחכה.