למה יום העצמאות בא ישר אחרי יום הזיכרון ?

בגלל שהמדינה עצמאית בזכות החיילים שהקריבו את עצמם.

מסכים איתך
גם עכשיו מלא ילדים לא מתרכזים ביום הזיכרון אלא רק ביום העצמאות

את צודקת, זה גם לא מכבד לצלם כלב בזמן שהוא מטיל את צרכיו.

כי בזכותם יש לנו מדינה.
זו המדינה שלנו, עצוב גדול מהול בשמחה גדולה.
לדעתי זה רעיון טוב מאוד.
ולגבי המשפחות השכולות- הן לא צריכות את יום הזיכרון כדי להתאבל על הילדים שלהם. הן עוברות את זה כל יום.

"ואומר לך בדמייך חיי"

גם אני חושבת.
לפחות אם היה יום באמצע כזה שיפריד.
מוזר לערבב עצב ושמחה יחד.

יש על זה דילמה כל שנה. ודווקא זה לא צביעות תלוי איך מסתכלים על זה דווקא המעבר החד הזה נועד בעיניי כדי שלא נשכח בזכות מי זכינו למדינה משלנו... ועובדה שכל שנה רגע לפני השמחה אנשים כותבים "בזכותם אנחנו כאן" זה ממש לא צביעות. המסר הוא נכון וככה זה כבר שנים. למי שקשה לו עם המעבר החד לא חייב לצאת לחגוג בערב ויכול לחגוג מחר.

אני גם לא חשוב שאלה ארועים שצריכים להיות צמודים. רוב האנשים עסוקים ביום הזיכרון עצמו במה שהם יעשו בערב, המעבר חד מדי וצריך לחשוב על המשפחות השכולות שביום היחיד בשנה שמתייחסים לאבל שלהם, צריכות לראות אנשים עסוקים בלהכין את המנגל לקראת יום העצמאות במקום להיזכר באנשים שבגללם הם פה.

היום בוכים בגללם מחר חוגגים בזכותם

בזכותם יש לנו מדינה, בזכותם אנחנו יכולים לחגוג את העצמאות שלנו. זו הסיבה

כדי שכולם יזכרו שבזכותם יש מדינה וגם כל המשפחות השכולות בשבילם יום הזיכרון זה סתם עוד יום הם בעיקר מתאבלים ביום הפטירה מאשר ביום הזיכרון (ככה המורה אמרה לי) יום הזיכרון הם פשוט עולים לקבר אולי הם יותר עצובים מאשר שאר הימים בגלל כל האווירה ואי אפשר שלא לזכור את מי שנפטר אבל יום האבל העיקרי זה יום הפטירה ובכללי קשה לחגוג

צודקת, זה בטח ממש קשה למשפחות של החיילים ההרוגים.
גם לי היה ממש קשה ביום הזה כי שרו אצלנו שיר מרגש וחשבתי כל הזמן הזה על הסבא שיכל להיות לי, האח שיכל להיות לי, על החברה הכי טובה שלי ששבורה מסבתא שלה שנפטרה לפני כמה ימים...
אבל בתאכלס לא בכיתי כי קשה לי, בכיתי כי קשה להן (אמא שלי וחברה שלי) ואני לא יכולה לראות אותן סובלות, אני זוכרת שאמא שלי לקחה אותי לחנות של סבא שלי והראתה לי איפה הוא עבד לפני כמה שנים: "עכשיו זה הרוס, הפכו את החנות שלו לשוק" היא אמרה בקול חנוק.
חברה שלי אמרה היום: "אני לא בוכה כי הם צוחקים על השרשרת שהיא הביאה לי, אני בוכה כי אני מתגעגעת אלייה אבל היא לא פה"
סליחה שזה לא קשור כל כך לחיילים אבל רציתי לשתף למה היום הזה זה יום הזיכרון הכי קשה שלי ולמה קשה לי לעבור ממנו ליום העצמאות

"במותם ציוו לנו את החיים"
כלומר, אנחנו מתאבלים עליהם ואז ממשיכים בחיים שלנו כפי שהיו רוצים שנעשה , וככה כל שנה מחדש

אם תשאלי אותי, המעבר חד מדי לטעמי
אבל מה שכתבתי למעלה זו בעיקרון הסיבה לפי מה שאני מבינה

מסכימה

*בא
ואל תחפשי היגיון במדינה המסריחה הזאת

כי בזכות החיילים יש לנו מדינה

יום הזיכרון בא לפני יום העצמאות, ולא להפך.
יום העצמאות נחגג בתאריך שבו מדינת ישראל קיבלה עצמאות. את יום הזיכרון קבעו ליום לפני זה בדיוק מהסיבה הזו, כדי שלפני שאנחנו שמחים על המדינה שלנו, נזכור את אלה שהקריבו את החיים שלהם בשביל שאנחנו נהיה בטוחים. השמחה של יום העצמאות תלקח בכובד ראש אחרי זיכרון האובדן של החללים.

אני לא יודע, בכל מקרה המטרה היא בטוח לא בשביל להקשות על המשפחות השכולות
אבל אני חושב שגם אם ערב יום העצמאות יהיה מחר למשל ולא הערב, אנשים עדיין היו אומרים שהמעבר חד מדי
ולא כדאי לדעתי להעביר אותו לכמה ימים או שבוע אחרי - כי כן יש קשר ישיר בין יום הזכרון ליום העצמאות. לא יודע, שישאירו את זה כבר ככה.

מסכימה איתך
ודיברתי על זה בכיתה
ואמרו בגלל שהמדינה עצמאית בזכות החיילים שהקריבו את עצמם?

כשאת נמצאת ביון הזיכרון את בוכה, עצובה וכואבת. תתארי לך שעוברים כמה ימים. את די מהר חוזרת לשגרה שלך ופחות חושבת על זה, ועוברת לעיסוקי היומיום שלך. אחרי כמה ימים יום העצמאות. די מהר תשתקעי בשמחה ולא באמת תחשבי על מי הביא לך את הארץ, אלא רק תלכי לחפש ולחגוג עם חברים.
כשיש את המעבר החד הזה אנחנו זוכרים, זוכרים ולא שוכחים. זוכרים ולא שוכחים את החללים ואת הנרצחים בפיגועים, להבין באמת ובתמים מי העניק לך את המדינה הזו. מי הקדיש את חייו בשבילך. בשביל ארץ ישראל.
אנחנו צריכים להוכיח להם שאנחנו באמת ראויים למדינה. להקרבה שלהם. ואנחנו זוכרים אותם.

אני מבינה את כל העניין של לחגוג כי גם בזכותם אנחנו פה, אבל היה אפשר לדעתי לחגוג מחר ולא ממש באותו היום... אבל רק דעה שלי

אנחנו מתאבלים ובוכים במהלך היום ובערב מ-ממשים את מה שהם מתו למענו - המדינה והעצמאות שלה. זה מעולה לדעתי שבחרו לעשות את זה ככה.

אף אחד לפני שיצא למלחמה לא ביקש לדחות את יום העצמאות אז אם ללוחמים זה לא מפריע ולא מרגיש לא מכבד זה מספיק