היום בבוקר חשבתי יהיה בוקר טוב אבל לפתע

כרגיל. כי אין בוקר שזה לא קורה אבא שלי עושה את התרגיל שהוא תמיד עושה. (אני אצלו עכשיו) אני כזה אוכלת בשולחן בר כזה שיש פה וזה 3 כיסאות ואם הוא היה מבקש ממני לזוז קצת, היה מקום לי, לו ולאשתו. אבל למה שהוא יעשה את זה? למה שהוא ירצה לשבת לידי בכלל? זה לא חשוב לו? אז הוא הלך וישב עם אשתו המציקה בשולחן היותר גדול.. וכרגיל אני לבד יושבת ואוכלת.. כאילו אני איזה מפלצת ואני צריכה את התמיכה שלו הכי בעולם וגם הוא צריך את התמיכה שלי אליו (גילו לו סרטן) אבל האישה שלו לא מאפשרת ואי אפשר לדבר איתה היא בקושי יודעת עברית והיא לא מבינה כלום אני לא יכולה להגיד לה להתרחק ממנו ואני גם לא יכולה להקשות על אבא שלי בכל הסיפור הזה, ומה תגידו על זה שבכל פעם שאבא שלי הולך לחדר שלי או למטבח היא חייבת להיגרר אחריו? ויותר מיזה, אם אני ואבא שלי מדברים במטבח וצוחקים פתאום בא לה לבוא, זה פשוט בושה שאין לי 5 דקות לבד עם אבא שלי.. עזרה?