קטע שרשמתי (פריקה).

ולפעמים נמאס לי מלנסות להבין מה עובר עליי. מה מתרחש בפנים. אין לי כוחות יותר להבין ולהכיל. כל שנייה ושנייה שעוברת אני נשברת לחתיכות שלעולם לא יחזרו להיות משהו שלם.
הלב שלי ממשיך לפעום אבל זה לא אומר שאני חיה. אני ממשיכה לנשום אבל זה לא אומר שאני עדיין פה.
אני מנותקת לגמרי מהמציאות, אין ביננו שום קשר. אני כבר מזמן איבדתי ממנה את העניין.
הלוואי והלב שלי באמת היה מפסיק לפעום,
ואני הייתי מפסיקה לנשום.
ככה זה היה יכול להיות הרבה יותר קל. כך לא הייתי נמצאת תלויה בין החיים למוות.
לי נמאס כבר מלנסות. וברגעים האלו ממש, אני כבר אפסיק לעולם.

------
מה אומרים? (לא אמור להיות משהו מיוחד. סתם משהו שישב עליי)