איך להכניס לעצמי לראש שהטעם שלי במוזיקה לא אומר כלום עליי למרוצ כל הסטיגמות?

תמיד תזכרי שיש אנשים כמוני ששומעים שירים מחרידים להפליא אז תתנחמי סתם לא
פשוט תזכרי שזה שאת אוהבת את השיר הזה לא אומר שאת בן אדם ככה וככה כי זה באמת נכון

תקשיבי למה שעושה לך טוב.
אין לך מה לשכנע את עצמך, את יודעת מי את.

למה אכפת לך מה הסטיגמות אומרות?
תאהבי את מה שאת שומעת וזהו

מה הקטע
בטח שזה אומר עלייך בקטנה מי שאת
אין מה לעשות צריך לדעת לקבל את זה

אני אוהבת מוזיקה שהייתה פופולרית בשניות האלפיים המוקדמות, והיום נחשבת ממש מוזרה ו"אימו".
אני לא תואמת את המבנה של "אימו".
אני מתלבשת צבעוני (בהגזמה), אני אדם חברתי וחברותי (כשהחרדה שלי לא גוזלת ממני ביטחון) ובאופן כללי לא אימו.
כן, אני אוהבת את המוזיקה הזאת והיא חלק עצום מהחיים שלי, וכן אני עלולה להיות פאנגירל בהגזמה (לקח לי חמישים דקות היום להתגבר על שיר חדש שיצא ללהקה שאני אוהבת) אבל אני לא חושבת שמה שאני מזמזמת בזמן שאני עושה דברים מראה מי אני.

טעם במוזיקה אומר משהו מסוים עלייך, אבל ממש לא מתאר את האופי כולו.
ופשוט אין לך למה להתייחס.