גם אתם מרגישים שאתם חיים כאילו בהצגה כל יום?

ככה הרגשתי תקופה שנה שעברה. תכלס לא היה לי בעיה להיות לבד היה לי בעיה שידעו שאני לבד. בשנייה שאני לא מחייכת "מה קרה?/את בסדר?/ למה את עצובה"

שואל השאלה:
כאילו מה אני עבמ או משהו שאי אפשר להתחבר איתי אני מדבר על מה שכולם מדברים ואני חברותי וזורם...
למרות שאני מתחבר לבנות בעיקר כי יש לנו הרבה תחומים משותפים כמו אופנה וסלבריטיס (חחח אני הומו לול) ואין אף פעם באמת חיבור אמיתי למרות שייעצו לי להתחבר גם לבנים אבל בפן החברי זה פשוט לא אין לי תחומים משותפים עם בנים כמו כדורגל כדורסל חדר כושר וכאלה

שואל השאלה:
חחח לי יש בעיה גם אם זה שיידעו שאני לבד וגם שאני לבד אני לא רוצה לפספס את התקופה הזאת גיל התיכון הוא גיל שלא יחזור אף פעם והוא פעם אחת בחיים.

איזה הצגה
החיים שלי ריקניים משעממים וצפויים

כל יום אצלי זה היה ככה, כל החיים הייתי לבד בביצפר, וזה לא היה מפריע לי, היה לי עדיף ככה, זה לא המקום המתאים למצוא שם חברים, הכל הולך לפי מעמדות, עכשיו בצבא יהיה אחרת. פשוט תחכה לצבא ותמצא חברים אמיתיים וגם בעבודה יש אנשים טובים.