למה יש אנשים שחושבים רק על ההורים שלהם להוכיח אותם על הטעויות ועל העבירות שלהם? - קישור מצורף

הכוונה בשאלה היא- למה ילדים מוכיחים את ההורים שלהם?
אם כן, אז זה בגלל שהצעירים בדור הזה חצופים ואין להם טיפת בושה (גם מעצמם)ולא טיפת כבוד לדור הקודם, לאנשים מבוגרים מהם ובכלל.. גם כבוד עצמי אין להם.
ה' ישמור עלינו רק..

^אבל כמובן שלהוכיח אחרים זו בושה...
עצוב..

אני לא מוכיח אלא שואל (אם אני רואה משהו לא בסדר לטעמי לעיתים ככ רחוקות...) אני פשוט מעיר בדרך השאלה.
אין לי תשובה לדעות עקומות של אנשים (ואולי גם שלי לפעמים).

שואל השאלה:
לורילי, לא הבנת את השאלה. השאלה היא על אנשים שחובים שרק ההורים שלהם יגידו להם מה לעשות. בכל אופן, יש מצוה להכויח גם את ההורים ואם לא עושים את זה - לא ממלאים תא הימים _תנא דב עלאיהו). בכל אופן, יש דרך יך להוכיח את ההורים בצורה נכונה (קידושין לא).

השאלה עדיין לא ברורה לי,
מה הבעיה שאנשים חושבים שרק ההורים שלהם יגידו להם מה לעשות?
ומה הבעיה שההורים באמת יגידו לילדים מה לעשות?
ואיך קשור עניין התוכחה?
אפשר ניסוח ברור יותר לשאלה?
תודה

שואל השאלה:
לורילי, כי צריך לקבל את התוכחה מכל אחד, ובפרו מהיודי שיודע דעת תורה. למה לא להתייחס לתוכחה שלא נאצרה ע"י ההורים? אם מוכיחים למישהו שהוא טועה או חוטא - צריך לקבל את זה. אם לא מסכימה עם זה, חלילה?

אז הכוונה היא שיש אנשים שמקבלים רק מההורים שלהם ולא מאחרים?

שואל השאלה:
לורילי, כן. הם אומרים את זה בפה מלא: "ההורין שלי יגידו מה לעשות, לא אתה". אבל אם זה נגוע לתורה - מה זה קשור להורים? כל אחד אמור להוכיח את כל אחד.

נכון מאוד, אבל עניין התוכחה לא נגמר בזה,
כמו שיש מצוה לומר דבר שנשמע כך יש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וכו'
יש תנאים מסויימים בהם מצוה להוכיח ויש מצבים שבהם אפילו אסור להוכיח,
זה שלא מקבל את התוכחה מאדם אחר שהוא לא ההורה שלו, יכול לנבוע מגאווה, מטיפשות, מחוסר ביטחון עצמי או כל מיני מידות או תכונות אופי אחרות,
והלא בשביל זה באנו לעולם, לעבוד על עצמנו ולתקן את מידותינו..
וכל אחד צריך שיבדוק עצמו היכן הוא עומד.
ואם ישאל אדם את עצמו: "מה ה' רוצה ממני עכשיו?" ויתייחס לכל מילה בשאלה בפני עצמה, מובטח לו שלא יבוא לידי טעות.