24 תשובות
אתם ממש מבלבלים פה הכל,
לאכול המון המון והעמיס על הקיבה ולהקיא אחר כך זה בולמיה,
אנורקסיה זה שאת מפסיקה לאכול , ואחרי זמן מה הגוף מפסיק לקבל אוכל ואם את אוכלת הגוף פשוט מקיא את זה החוצה
לאכול המון המון והעמיס על הקיבה ולהקיא אחר כך זה בולמיה,
אנורקסיה זה שאת מפסיקה לאכול , ואחרי זמן מה הגוף מפסיק לקבל אוכל ואם את אוכלת הגוף פשוט מקיא את זה החוצה
זה מחלת נפש....זה פשוט קורה מסיבות כאלה ואחרות של חוויות ומחשבות שלך
זה גם לא אנורקסיה. אנורקסיה זה מצב נפשי של פחד מאוכל ומעלייה במשקל, אובססיה לקלוריות, דימוי גוף נחות, אכילה מצומצמת (לא בהכרח הרעבה ולא בהכרח תת משקל!) ואין קשר להקאה פה אלה אם אתה עושה את זה מכוון.
^ את מערבבת פה בולימיה.
ההתחלה ממש זה הרצון להיות רזה יותר, לראות בגוף שלך פשוט גוף שומן אחד ענק, לצבוט מקומות כמו בבטן ובזרוע, ופשוט לשנוא את זה שאת נראית "שמנה"
שלב שני, להתחיל דיאטה.
להחליט שנמאס לך, ושאת רוצה לרזות. זה כולל לשמור על תזונה בריאה ולעשות כמה שיותר ספורט.
שלב שלישי, לראות תוצאות בשטח.
להשקל, ובאמת.לרדת במשקל. אבל אז את מגיעה למשקל שאמרת שאת רוצה, אבל את עדיין נראית לעצמך שמנה, אז את ממשיכה עם הדיאטה.
שלב רביעי, אחרי תקופה של בעיות אכילה מתחילות "התופעות לוואי".
מתחילות לנשור לך הרבה שערות, אנשים שמים לב שרזית בצורה מטורפת, ההורים שלך מתחילים להיות מודאגים, המחזור מאחר.
כולם אומרים לך שרזית בצורה משמעותית, אבל את לא רואה אתזה, את עדיין רואה רק שמנה במראה, וממשיכה עם הדיאטה שלך.
^ זה בערך השלב שאת נמצאת עמוק בתוך מה שנקרא "הפרעות אכילה".
כולל גם אנורקסיה.
ההתחלה ממש זה הרצון להיות רזה יותר, לראות בגוף שלך פשוט גוף שומן אחד ענק, לצבוט מקומות כמו בבטן ובזרוע, ופשוט לשנוא את זה שאת נראית "שמנה"
שלב שני, להתחיל דיאטה.
להחליט שנמאס לך, ושאת רוצה לרזות. זה כולל לשמור על תזונה בריאה ולעשות כמה שיותר ספורט.
שלב שלישי, לראות תוצאות בשטח.
להשקל, ובאמת.לרדת במשקל. אבל אז את מגיעה למשקל שאמרת שאת רוצה, אבל את עדיין נראית לעצמך שמנה, אז את ממשיכה עם הדיאטה.
שלב רביעי, אחרי תקופה של בעיות אכילה מתחילות "התופעות לוואי".
מתחילות לנשור לך הרבה שערות, אנשים שמים לב שרזית בצורה מטורפת, ההורים שלך מתחילים להיות מודאגים, המחזור מאחר.
כולם אומרים לך שרזית בצורה משמעותית, אבל את לא רואה אתזה, את עדיין רואה רק שמנה במראה, וממשיכה עם הדיאטה שלך.
^ זה בערך השלב שאת נמצאת עמוק בתוך מה שנקרא "הפרעות אכילה".
כולל גם אנורקסיה.
זה יכול להתחיל מכל מיני דברים. חלק בגלל טראומה כמו אונס, חלק בגלל הסביבה (גם, לכ כל אדם שיקראו לו שמן או יעשה דיאטה יפתח הפרעת אכילה, פשוט כאלה שיש להם איזו רגישות כזאת), פרפקציוניזם, גנטיקה, דיסמורפיה. bpd. כל אדם ואיך שהתחיל לו
מתחילים להקיא כל אוכל שנכנס לפה . אוכלים ממש טיפה ביום
שואל השאלה:
מה אני עושה??? אני לא נותנת לעצמי לאכול
מה אני עושה??? אני לא נותנת לעצמי לאכול
אנונימית
למה את רוצה להיות אנורקסית
שואל השאלה:
אני לא רוצה, אני מפחדת שעכשיו אני גורמת את זה לעצמי
אני לא רוצה, אני מפחדת שעכשיו אני גורמת את זה לעצמי
אנונימית
שואל השאלה:
היית אנורקסית? או משהי מפה?
היית אנורקסית? או משהי מפה?
אנונימית
אני אנורקסית (מאובחנת לא סתם החלטתי מהאינטרנט)
אני לא אבל הייתי קרובה
מה זה הייתי קרובה. אין דבר כזה.
הייתי במצב בו הייתי קרובה לזה ובעזרת טיפול פסיכולוגי הצלחתי לצאת מזה
לא בוודאות הייתי קרובה כן אבל זו הייתה ההחלטה של הפסיכולוגית
זה מחלת נפש איך בדיוק זה מדע מדויק?
לא נכון אבל. לא לכולם זה מתחיל מדימוי גוף, ממש לא. אם זה היה כמו שאת תיארת אז לחצי מהאוכלוסייה הייתה אנורקסיה. מה שאת מתארת זה סיפור קלאסי של יוטיוברית, לא המציאות.
יש מצב.
אני תיארתי את המצב הקלאסי בדכ.
אני תיארתי את המצב הקלאסי בדכ.
שואל השאלה:
אני לא רוצה להיות אנורקסית אבל אני מרגישה שאני לאט לאט מתחילה להיות כזאת, איך אני עוצרת את זה
אני לא רוצה להיות אנורקסית אבל אני מרגישה שאני לאט לאט מתחילה להיות כזאת, איך אני עוצרת את זה
אנונימית
שואל השאלה:
אני יודעת שאני סתומה אבל אני מרעיבה את עצמי לפעמים ואף פעם לא אוהבת את הבטן שלי וגם אני עושה מלא ספורט ואני מורעבת וכנראה בגלל זה כואב לי הראש
אני יודעת שאני סתומה אבל אני מרעיבה את עצמי לפעמים ואף פעם לא אוהבת את הבטן שלי וגם אני עושה מלא ספורט ואני מורעבת וכנראה בגלל זה כואב לי הראש
אנונימית
בואי נקווה שזה כמו ל 70 אחוז מהאוכלוסייה ביטחון עצמי נמוך וזהו...גיל ההתבגרות זה קורה הרבה,תאהבי את עצמך כמו שאת ואל תרעיבי את עצמך אף פעם,פשוט תעשי ספורט,יותר יעיל ויותר בריא
בבקשה אל. הייתי במצב בדיוק כמוך, נורא רציתי להיות כזאת כי רציתי לרדת במשקל כדי שאנשים יחמיאו לי, וזה ההחלטה הכי נוראית שעשיתי בחיים שלי. נהייתי עייפה ועצובה כל הזמן, המחשבות האלה לא יעזבו אותך, לא משנה מה את עושה את תמיד תחשבי על מה אכלת וכמה עוד מותר לך לאכול וזה ייפגע לך בתפקוד באמת. זה הדבר הכי נורא שקיים, ועזבי רגע שזה מדכא זה יהרוס לך את הגוף. את לא תוכלי לעמוד על הרגליים ותרגישי סחרחורת ועייפות כל הזמן. אם את רוצה לרדת תרדי בצורה נכונה ובריאה, הדבר הזה הורס חיים.
תסבירי את עצמך
באותו הנושא: