דוגמאות לדברים שקורים בחרדה חברתית:

שאתה צריך להיכנס למקום שכבר יושבים בו אנשים
.-.
שמגיע פסח ויש סבב הקראה להגדה
.-.

כשמישהו חוסם את המעבר אבל במקום לבקש שיזוז מחכים שנים עד שיזוז על דעת עצמו
למחוק תשובה סטיפס כי אתה בטוח לגביה משום מה
כשאתה בשיחה עם מישהו ואתה לחוץ ואתה כותב מילה ופתאום אתה תוהה רגע המילה קיימת?ואחרי זה ברור שהמילה קיימת איך זה הגיוני בכלל .קורה לי יותר מידי

כשאתה במקום חדש/ שחרית ואומרים שעכשיו עושים סבב.
כשאתה שומע אנשים צוחקים לידך ואתה בטוח שזה עליך למרות שאין שום סיכוי.
כשמישהו שאתה לא מכיר מנסה לדבר איתך ואתה מנסה להתאים את עצמך כמה שיותר, ובסוף נשאר עם הרושם שהוא חושב עליך משהו רע.
כשאני רוצה לומר כל כך הרבה דברים בכיתה אבל אני פשוט אסתום את הפה שלי

כשיש לך התקף חרדה בגלל שישבת באולם עם אנשים
כשיש לך התקף חרדה כי צעקה עלייך איזו זקנה באוטובוס
כשאתה לא יוצא לטיולים שנתיים כי זה גורם לך להתקפי חרדה
קיצר מלא חרדה, לא כיף

כשמבקשים ממך לדבר מול כל הכיתה
כששואלים אם את רוצה שקית בסופרמרקט (סיוט סיוט הצילו)
כששואלים "למה את עצובה?" או "למה את לא מדברת" "את כועסת עליי?"
א ו ף .

לא לחגוג ימי הולדת ולהבריז משל אחרים.
לאחר לכיתה ב 5 דקות אבל לא להיכנס עד להפסקה כי אתה מפחד שכולם יסתכלו עליך.

שאתה תמיד יושב לבד באוטובוס כי אתה מפחד שלא יהיה לך מה להגיד