זה שאנשים מסביבי לא בסדר או שזה בי?

שואל השאלה:
זה כל העולם ככה.. כולם עם כולם ורק אליי לא מתייחסים כאילו אפילו אנשים חדשים שבאים מתייחסים לכולם חוץ ממני וכאילו הקסם שלי הלך..

שואל השאלה:
זה הבית ספר בעיקר את האמת

שואל השאלה:
כולם עובדים וקל להם ורק אני מתביישת לעבוד

לפעמים היחסים שלך עם אנשים אחרים מתחילים ברגל שמאל, צריך לעשות מאמץ ולנסות לשנות את זה.
תפני אליהם את, תנסי להתחבר אליהם את. לא בטוח שזה יצליח על הפעמים הראשונות אבל תמשיכי לנסות.

שואל השאלה:
זה ממש קשה שאני ניסיתי כבר וזהו הם לא רוצים אותי כבר שנה ניסיתי להתחבר לילדים בכיתה שלי והם לא רוצים ועכשיו אני מרגישה שזה בי.

אני הולך לדבר בצורה קשה אז תסלחי לי אבל,
הגישה שלך לא נכונה. את פשוט תשארי לבד אם לא תיגשי לאנשים. אנשים לא בהכרח יגשו אלייך כמו שהם לא בהכרח יגשו לאחרים.
תעבדי על הבטחון העצמי כי זה כבר מתחיל להשפיע על המצב הנפשי שלך.
העולם לא "נגדך" כי לעולם פשוט לא אכפת ממך, כמו שלא אכפת לו מאף אחד אחר, גם ממני לא אכפת לו.
תעשי כך שיהיה לאחרים אכפת, תראי לאחרים שאת שם, תהיי חברה טובה ונגמרה הבעיה.
הכל עניין של כמה מאמץ את משקיעה. רחמים עצמיים לא יעזרו לך בשום דבר. את פשוט בורחת מהמציאות.

וואלה מרגישה אותו דבר ילדים מהכיתה תמיד גורמים לי להרגיש ככ קטנה וסתומה.
תסיימי תיכון תראי יהיה הרבה יותר טוב צבא דף חדש ואז אוניברסיטה

גם וגם

דרך אגב, שכחתי להגיד שאם את בוחרת כן להשקיע מאמץ, תשקיעי אותו באנשים הנכונים ולא סתם אנשים כדי שיהיה לך "חברים".

שואל השאלה:
למה?

תלוי באיזה הקשר.
אבל בדכ אם זאת קבוצה של אנשים נגדך, יותר סביר שאת הלא בסדר.

שואל השאלה:
הם צרחו שהם לא רוצים לשחק איתי ובכן על זה כמו משוגעים ואחר כך הם נחמדים וסבבה וחושבים שאני אוויר בגלל שהם באים לידי יותר מדי קרוב חזה לא נעים לי והתחת של הבנות לידי כאילו מה הם לא מתייחסים אליי.

לא תקפנו אותך, אני אישית אמרתי את מה שאמרתי לטובתך. אני כמעט אף פעם לא תקפתי כאן אנשים, לפחות לא במכוון.
כשתשתחררי מדאגות, החיים יהיו קלים יותר. אין לך מה לפחד שלא יצא ממך כלום כי זה לא באמת משנה, תעשי את המיטב שלך ותוכלי לישון יותר טוב בלילה. תחיי את החיים כמו שאת רוצה, אם את רואה שהילדים האלה סנובים תלכי לאחרים, לרוב יש עוד ילדים ביישנים/שקטים בכיתה. את כנראה לא היחידה..
אם מעצבן אותך שבשביל להתחבר עם אנשים את צריכה להשקיע אין לי מה להגיד לך, את מביאה את הצרות שלך על עצמך.. שימי לב למה שאת כותבת..
וביישנות זה קצת תירוץ... הייתי בנעלייך כילד ביישן כמעט כל חיי. אני בן 21 ועדיין קצת ביישן. כשהתחלתי מסגרת חדשה בגיל 18 במכללה שלא הכרתי בה אף אחד וכולם היו גדולים ממני היה יום אחד, אחרי שבועיים שהייתי לבד לגמרי כשכולם מסביבי הכירו אנשים ודיברו בלי הפסקה בכיתה, פעם אחת לפני שיעור ראיתי מישהו שנראה קצת אבוד וקצת עצוב, קצת כמו שאני הייתי והחלטתי שאין לי מה להפסיד ופשוט ניגשתי אליו להתחיל שיחה ב'מה קורה'. כל הסמסטר כמעט כל הפסקה דיברנו ביחד, בסוף עוד ארבעה הצטרפו אלינו לפעמים כי חשבו שאנחנו סבבה מספיק. הכל תלוי בך בסופו של דבר. אם תהיי סבבה מספיק ותשקיעי מספיק מאמץ אני בטוח שתוכלי להכיר אנשים לא סנובים.
רק את מחליטה על החיים של עצמך.

שואל השאלה:
וואו אנונימי דבר ראשון אני לא נולדתי ביישנית אני פשוט נולדתי רגישה וילדים בגן התעללו בי והגננות לא שמעו אותי כי לא הייתה לי מודעות עצמית לגבי עוצמת הקול שלי ולחשתי.
דבר שני אצלי אין שום ביישנים בכיתה רק אני.
דבר שלישי זה ממש לא תירוץ כמו שמרדנית גריי אמרה זה לא אשמתינו שהפכנו לביישנים.

מרדנית גריי צודקת הסביבה קשה מדי בשביל חלק מהאנשים וגם חלק נתקלו האנשים רעים שעשו להם טראומה.

שואל השאלה:
היה לי יותר גרוע מהיום פעם לא יכולתי בכלל לדבר והיום אני כן אבל אני עדיין ביישנית

למה את שמה את עצמך בעמדה חלשה? מה עם המשפחה את גם ביישנית? למה את מונעת מפחד בחיים שלך? את רוצה להתחבר לאנשים מסוימים תלכי ותגשי אליהם, מבטיחה לך שלא תפסידי כלום. אל תהיי כזאת שרואה את העולם רק בצבע שחור, תהיי אופטימית. ואת לא חייבת להכיר חברים בשביל ללכת לעבוד, בעתיד כל אחד הולך לעבודה איפה שאין לו חברים ושם הוא מכיר אותם. אני למשל לא הכי מתחברת עם כולם אבל עדיין הלכתי לעבוד בעצמי, ושם הייתי אופטימית והכרתי אנשים חדשים.

בסדר, אני לא יודע את הנסיבות שלך.. ואת שוב מנסה להפיל את הכל על הסביבה, כן זה נכון, כנראה ביישנים לא נוצרים 'יש מאין' אבל עדיין. הדבר היחיד שעוצר אותך כרגע זה עצמך. אז פשוט תחשבי על זה. גם לא אמרתי שום דבר על זה שנולדת ביישנית בכלל.. עכשיו, את ביישנית, זה החלק החשוב.

אם אין בכיתה, כנראה יש בשכבה, אם אין בשכבה כנראה יש בבית ספר. הייתה ילדה מהשכבה שלי שחבר שלה היה קטן ממנה בשנה והיה בשכבה מתחתינו.
אומר את זה פעם אחרונה. אם את רוצה לשפר את החיים שלך, קחי אותם בידיים שלך.
אם את רוצה להשאר תקועה במקום.. תמשיכי להאשים את העולם..אבל לא תהיי שמחה כך. ואני אומר את זה רק לטובתך.
מאוד קל להאשים את העולם. ומאוד קשה להשקיע מאמץ. בסופו של דבר, תחליטי את ההחלטות שלך. יום טוב ותהיי חזקה (:

את יכולה להפסיק לרחם על עצמך?? ברצינות.
תגשי אליהם פשוט

גם וגם.

אם את לא מנסה ולא פונה לאנשים אל תצפי שיפנו אלייך. זה לא עובד ככה. הבעיה היא בך

שואל השאלה:
למה אתם ישר תוקפים?
אני ממש מפחדת שלא יצא ממני כלום בגלל כל מה שחושבים עליי מספיק אני ביישנית ורואים את זה אז למה פשוט לא להתחבר איתי ואז להיות חברים שלי! אני פשוט גם לא מבינה וזה מעצבן אותי שבשביל שיאהבו אותי אני צריכה להתחבר כל הזמן כי אני כבר ניסיתי ועדיין הם לא רוצים אותי בכיתה כאילו גם אני לא סובלת את כל הילדים בכיתה שלי ואני לא רוצה להתחבר אליהם יותר אז למה לי להתחבר אליהם!!!!