כתבתי מכתב על אישה שנפרדת מבעלה, אשמח שתקראו ותגידו לי מה דעתכם?

3 במרץ 2019
אהובי, מאור עיניי אני כותבת לך עכשיו אפופת דמעות ורגש מתפרץ שאיני יכולה לעוצרו. היום מלאו להם חודש ימים, חודש ימים שאינך כאן איתי יושב לצידי ומלטף אותי בעינייך הטובות, מסרבת להאמין שהמחלה הארורה לקחה אותך מחיי. בין רגע עלית לשמיים, הפכת למלאך שנוחל בגן עדן ואני נשארתי לבדי בעולם האכזר הקר והמנוכר. לא נשארו בי כוחות לרחמיי האנשים. איזו מסכנה הם אומרים, אנחנו איתך הם אומרים, זה יעבור הם אומרים. מה הם יודעים? הם לעולם לא יוכלו לשאת את הכאב שבי, כאב שנמצא עמוק עמוק בתוך ליבי המאיים להטביעו בים אינסופי של געגועים. אני מנסה להישאר חזקה בשבילך, מנסה להישאר חזקה בשביל ילדך שאני נושאת ברחמי אני זוכרת את הרגע בו בישרתי לך שבעוד תשעה חודשים מלאך קטן יצטרף למשפחתנו, הדבר הראשון שעשית היה לחבק אותי זה היה הרגע המאושר בחיי. אני זוכרת את רגעי הפרידה שם בבית החולים, רגעים ספורים לפני שהלכת לעולם טוב יותר הסתכלת עליי במבטך האוהב ואמרת לי שלוש מילים באותו הזמן הרגשתי שהאדמה רעדה, הרגשתי שהזמן עצר מלכת, שזה רק אני ואתה מול כל העולם, "אני אוהב אותך, אל תשכחי לעולם שאני אוהב אותך". אהוב שלי חזק אותי מלמעלה, שמור עליי ועל ילדנו שכשיגיח לאוויר העולם ואצטרך לספק תשובות לשאלותיו אספר לו עד כמה אביו היה גיבור. אני אוהבת אותך אל תשכח!