אנשים שהולכים לפסיכולוג/ית: למה אתם הולכים? איך הגעתם אליהם? במה הם עוזרים לכם?

יש לי חבר שהולך לפסי כו לו גית
הוא אומר שזה בשביל שהוא ישן טוב יותר בלילה

אני הולכת כי אני מרגישה כאילו יש לי בעיות רציניות של חרדה מכל דבר אפשרי בגלל דברים שקרו לי כשהייתי יותר קטנה. הגעתי אליו כי אחותי הגדולה הייתה אצלו שנים אז היא ממש רצתה שאם אלך לפסיכולוג זה יהיה אליו. הוא בעיקרון עוזר לי להבין שלא הכל כזה מפחיד וגרוע כמו שאני רואה אותו והוא לפעמים נותן לי ביקורת על הצורה שבה אני מתנהגת, לא יודעת אם זה אמור לעזור אבל טוב

ניסיתי וזה פשוט לתת למישהי להקשיב לך
אני לא הרגשתי ככ בנוח לדבר על כל החיים שלי בפני אדם זר וויתרתי
זה גם יקר בטירוף

אני הולכת כי יש לי חרדה חברתית ועוד כמה בעיות נפשיות
היועצת של הבית ספר בכיתה ט המליצה להורים שלי לקחת אותי לפסיכולגית

אוקיי אז ככה :
היה עליי חרם 6 שנים בערך
הכו אותי כמה פעמים ופעם אחת החלטתי לריב מכות עם ילד ובסוף הוא נקע לי את היד ואיכשהו אני יצאתי אשם.
כל הזמן השפילו אותי והייתי לבד , ליטרלי לבד.
בגדו בי בסביבות ה5 פעמים , אבא שלי איים עליי כל הזמן שהוא יהרוג את הכלבה שלי.
יש לי מלא חרדות , פשוט מלא וזה ככ קשה.
אני הייתי מבולבל מינית בסביבות החמש שנים וזה גרם לי להרגיש מדוכא ממש
נכנסתי לדיכאון עמוק בסביבות גיל 10 והתחלתי לחתוך את עצמי , בהתחלה זה היה שריטות ואז המצב החמיר , הרעבתי את עצמי בכיתה ה כי קראו לי כל הזמן שמן.
ניסיתי להתאבד כמה פעמים וכמו מטומטם בפעם הראשונה שניסיתי להתאבד כתבתי בווצאפ מכתב ארוך וילדה הראתה לאמא שלה ואמא שלה התקשרה לבית ספר והבית ספר התקשרו להורים שלי והיו מלא צרחות בבית ואז הבית ספר הזמין פסיכולוגית ודיברתי איתה שעתיים בערך ואז לקחו אותי לעובדת סיציואלית והלכתי אליה שנה בערך ומאז אני אצל פסיכולוג בערך שנה או יותר איידק
היו עוד מלא פסיכולוגים בדרך , בסביבות החמש

אני לא הולכת לפסיכולוגית אבל אני הולכת להומאופתית, שזה דומה... בגדול אני מגיעה אליה ומדברת על עצמי ולפי זה היא יודעת איזה תרופה להתאים לי.
אני הולכת כי הרבה זמן חיפשתי מישהו שיבין אותי והיא עושה את זה (חלקית אבל עדיין עושה את זה).
מלא זמן חיפשתי מישהו שיקשיב לי באמת ויעזור לי. חברות שלי לא באמת היו קשובות אליי. הן לא נתנו לי באמת לפרוק. לאנשים אין תמיד מספיק סבלנות להקשיב לדברים של אחרים. הם אוהבים לדבר על עצמם.
ואני בן אדם מאוד קשוב שתמיד פונים אליו ליעוץ אבל גם אני רוצה שיקשיבו לי (לא תמיד מחפשת שייעצו לי אבל שלפחות יקשיבו לי ויבינו אותי) אבל איכשהו תמיד השיחות האלה התגלגלו למצב שמי שאמור להקשיב לי ולעזור לי מדבר על עצמו ועל הקשיים שלו.
אז זה היה לי קשה וההומאופתית עזרה לי מאוד בזה.
וחוץ מזה היא גם עזרה לי המון גם בבעיות רפואיות כמו ניתוקים שהיו לי ועומס..
זה עוזר, אין ספק. אבל המצב האידיאלי זה חברים או אנשים קרובים שידעו להקשיב לך ולהכיל אותך כמו שצריך...
אני חושבת שאם המצב היה כזה ואנשים היו יותר רגישים ואכפתיים אחד לשני אז לא היינו צריכים כמעט את הפסיכולוגים. הם סתם גורמים לכל בן אדם שמגיע אליהם להרגיש כאילו שיש לו בעיה או משהו... זה לא שיש לאנשים בעיות, זו לא בושה לבקש שיקשיבו לך ושיכילו אותך. זה אנושי וכל אדם צריך אהבה והקשבה וזה שהחברה לא יודעת לספק זה לא הופך את הבן אדם לבעייתי אלא את החברה לבעייתית.