היי, לא מזמן כתבתי כאן שאני כותבת שירים.

מה דעתכם על השיר הזה?
ואל תעתיקו - לא שאני חושבת שתנסו אבל עדיין...

מסתכלת במראה,
אני כבר לא מבינה,
מה הולך לקרות,
חוץ מעוד כמה דמעות

הולכת ברחוב,
למצוא בית קפה קרוב,
להרגיע את הראש,
להתחיל פחות לחשוש

ואתה לא מבין,
ואתה לא שואל,
זה לא נראה אמין,
וזה קצת מבלבל
ולמה אתה ככה? למה אתה ככה?

וזה לא נראה באופק,
שעוד ירד לנו הדופק
ולא יישבר הלב,
אמרו לי שזה די כואב
שאין חלומות, ויש סיוטים,
ואין מי שיחבק אותך בלילות קרים

אתה מתקשר,
לשאול מה קורה,
לאהוב, להתפשר,
תגיד כבר איך אתה קורא?
ספרים שלמים,
על החיים,
איך מסתדרים?
הם מונחים במדפים,
שורות שורות,
בספריות,
בלי להיות
מוגן מתחת לכמה מטריות

אדם קטן,
שלא מבין מה שאומרים בין השורות,
ואין עוד זמן,
להבין מה בדיוק הולך לקרות

אז אולי תתחיל ללכת,
ולהבין איך אפשר בכלל לחלום,
והיו סופות, והייתה שלכת,
ועכשיו כבר לא קר, כי הגיעה פה החום!