פליזז אל תגידו לי ללכת לטיפול אני מעדיפה לפתור אתזה בעצמי

תראי
יש כל מיני גישות בעולם של הנפש
אני לא ממש מבינה בזה, אבל אצלי טיפול לא ממש עזר.. במקום זה, הופנתי לאבחון פסיכיאטרי ואובחנתי עם מה שאובחנתי והפנו אותי לקחת כדורים והייתי פוגשת את הפסיכיאטרית שלי פעם ב3 חודשים ואפילו יותר מאוחר כדי לבדוק איך הכדורים עובדים. אני ממליצה לך לדבר עם ההורים שלך על זה ולבדוק מה עושים.. אולי גם תוכלי לקבל הקלות בבית הספר בהתאם למצב שלך. לא לכולם מתאימה מסגרת של טיפול ואולי זה מה שיעזור לך. באיזשהו שלב גם התנתקתי מהכדורים ואני מצליחה לחיות בלי הבעיות שלי. אני תמיד מצאתי בריצה וספורט בכללי כמשהו משחרר מתח- אם את רוצה, את יכולה לעשות גם. זה גם בריא וגם משחרר. בסוף הריצה תמיד מרגישים גם על גג העולם- אז שווה לך לנסות. הכי חשוב- אל תתני לזה להכריע אותך! את תצאי מזה כמו גדולה! בסופו של דבר הכל בידיים שלך, אני כאן אם את צריכה עזרה כלשהי!
מבחינת הצבא
הפסיכיאטר שלי קב"ן, הוא אמר לי שבדרך כלל דברים כאלה לא פוגעים בשירות הצבאי כשהם תחת שליטה וטיפול.. אבל אני באמת לא מבינה (גם בזה).

היי אהובה.
לפני הכל אקדים ואגיד שזה לא פוגע בשירות בכלל!!!!
אני סובלת כל החיים מחרדות, מגיל צעיר מאוד וגם אבא שלי ואחותי (כנראה גנטי).
עברתי סוגי טיפול שונים מגיל מאוד צעיר, אם זה רכיבה טיפולית/פסיכודרמה/טיפול שיחתי אצל פסיכולוגית ועוד...
כשהייתי בת 14 התחיל אצלי גם דיכאון, כמו שאת מתארת אותו. חוסר חשק לעשות דברים מועקה ובכי.
פניתי לאבחון אצל פסיכיאטר שאבחן אותי עם חרדה ודיכאון קל ורשם לי כדורים ומאז החיים שלי השתנו. מילדה שלא יוצאת לטיולים בגלל חרדות ובוכה כשהיא ישנה אצל חברה הפכתי לבת 20 שעברה טירונות, שירתה במודיעין בתפקיד מסווג ואחר כך כסמב"צית בגזרה מבצעית, וגם שירתתי בקבע.
הצבא ידע ויודע על כל העבר הפסיכולוגי שלי שלא הסתרתי לרגע, הייתי מטופלת גם אצל קב"ן במהלך השירות שלי ועובדה ששירתתי בתפקידים מבצעיים ומסווגים וזה לא פגע לי בשירות הצבאי שלי בכלום! היה לי שירות מדהים!
בבקשה ממך, טפלי בעצמך עכשיו לפני שיהיה מאוחר מידי... ותגיעי לצבא חזקה וכמו גדולה אחרי טיפול מועיל!!!
בהצלחה ומוזמנת לדבר איתי בפרטי :)