6 תשובות
זה אף פעם לא ממש עובר אבל זה כן יכול להשתפר.
אין דרך קלה לעשות את זה. מה שעבד בשבילי הכי טוב זה לעשות לעצמי דווקא. אם לא בא לי לקרוא למלצר אני דווקא אקרא לו, אם לא בא לי להתקשר למסעדה להזמין מקום אני דווקא אתקשר.
אם ראיתי ברחוב מישהו עם קעקועים יפים אני דווקא אלך להגיד לו את זה. אני עושה מה שאני לא רוצה ומתביישת לעשות וזה דיי עובד. זה כן משהו שהוא עבודה מתמדת, אם תעשי את זה לתקופה של חודש ותרגישי שעבר לך זה לא אומר שאת יכולה להפסיק ולחזור למצב הנוחות שלך כי את תחזרי לנקודת ההתחלה, זה החלק הכי גרוע. צריך לבנות כל פעם מחדש וזה מתיש. גם מסגרות למיניהן עוזרות, כמו עבודה, תנועת נוער, צבא וכו.
בהצלחה :)
אין דרך קלה לעשות את זה. מה שעבד בשבילי הכי טוב זה לעשות לעצמי דווקא. אם לא בא לי לקרוא למלצר אני דווקא אקרא לו, אם לא בא לי להתקשר למסעדה להזמין מקום אני דווקא אתקשר.
אם ראיתי ברחוב מישהו עם קעקועים יפים אני דווקא אלך להגיד לו את זה. אני עושה מה שאני לא רוצה ומתביישת לעשות וזה דיי עובד. זה כן משהו שהוא עבודה מתמדת, אם תעשי את זה לתקופה של חודש ותרגישי שעבר לך זה לא אומר שאת יכולה להפסיק ולחזור למצב הנוחות שלך כי את תחזרי לנקודת ההתחלה, זה החלק הכי גרוע. צריך לבנות כל פעם מחדש וזה מתיש. גם מסגרות למיניהן עוזרות, כמו עבודה, תנועת נוער, צבא וכו.
בהצלחה :)
זה לא עובר ברגע ולא ביום, זה דורש תהליך ארוך ולא קל.
אני בטיפול פסיכולוגי ואני באמת רואה שיפור, אני ממש לא סיימתי את התהליך ולא התגברתי על זה עדיין אבל בהחלט יש שיפור ואני מאמינה שאני אצליח ואשתפר עוד יותר בעתיד.
לי מאוד קשה אז טיפול פסיכולוגי מחזיק אותי עם התהליך ועם כל המשברים הקשים בדרך אבל אם את מחליטה לעשות את זה לבד שזה מאוד קשה - את יכולה לנסות כל פעם ליצור קשרים עם אנשים ודבר שלמדתי לאחרונה, כל פעם שיש לי איזו בעיה אני מנתחת אותה לשורש שלה הכי פשוט ומפושט שיש ומכאן פותרת אותה, אז אם קשה לך לדבר עם מישהו מסוים, תנתחי את זה מאיפה זה מגיע ותפתרי את זה, זה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע כי אני לא מתכוונת לבעיות גדולות אלא בעיות קטנות, לדוגמה: אם אני נלחצת ממשהו אז אני חושבת מה גרם לי להלחץ, מה הבעיה הקטנה שגרמה לבעיה הגדולה, פותרת אותה ומצליחה להרגע ככה.
אני בטיפול פסיכולוגי ואני באמת רואה שיפור, אני ממש לא סיימתי את התהליך ולא התגברתי על זה עדיין אבל בהחלט יש שיפור ואני מאמינה שאני אצליח ואשתפר עוד יותר בעתיד.
לי מאוד קשה אז טיפול פסיכולוגי מחזיק אותי עם התהליך ועם כל המשברים הקשים בדרך אבל אם את מחליטה לעשות את זה לבד שזה מאוד קשה - את יכולה לנסות כל פעם ליצור קשרים עם אנשים ודבר שלמדתי לאחרונה, כל פעם שיש לי איזו בעיה אני מנתחת אותה לשורש שלה הכי פשוט ומפושט שיש ומכאן פותרת אותה, אז אם קשה לך לדבר עם מישהו מסוים, תנתחי את זה מאיפה זה מגיע ותפתרי את זה, זה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע כי אני לא מתכוונת לבעיות גדולות אלא בעיות קטנות, לדוגמה: אם אני נלחצת ממשהו אז אני חושבת מה גרם לי להלחץ, מה הבעיה הקטנה שגרמה לבעיה הגדולה, פותרת אותה ומצליחה להרגע ככה.
החברים הטובים שלי עזרו, התחלתי לעשות דברים שהחרדה החברתית הגבילה אותי לעשות אותם בלי לחשוב מה יהיה .
pasta^^
אני מאמינה שהיה משהו אבל אם זה ככה אתה לא יכול להגיד שהיה לך חרדה חברתית.
אני מאמינה שהיה משהו אבל אם זה ככה אתה לא יכול להגיד שהיה לך חרדה חברתית.
זה תהליך.
אני התחלתי את התהליך שלי לבד האמת, בלי טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הייתי תמיד ביישנית ופחדתי לדבר ומתי שהיו "מכריחים" אותי לדבר הייתי מתחילה לבכות ולברוח למקום להיות בו לבד.
כשהייתי בכיתה ז' החלטתי שנמאס לי והתחלתי לדבר עם אנשים. התחלתי להיפתח בכוונה ופשוט לספר על דברים מהחיים שלי שאני מרגישה בנוח איתם וככה אני אפתח לאנשים יותר טוב ויותר מהר ואהיה פחות ביישנית ופחות סגורה.
התחלתי לעשות דברים שאני יודעת שבחיים לא הייתי עושה. לקרוא למלצר, להזמין אוכל לבד דרך הטלפון (האמת שאני עדיין קצת מפחדת לעשות את זה אפילו אחרי שנים), לשלוח הודעה ראשונה לאנשים או להתחיל שיחה ראשונה. התחלתי לשבור את הקרח לאט לאט ואז נפתחתי עוד יותר. החלטתי ללכת לקבוצות של אנשים ופשוט לנסות לדבר איתם, ואם הם מחבבים אותי להישאר איתם. בהתחלה הייתי די ביישנית ועדיין היה לי ממש מפחיד לעשות דברים, אבל אחרי שאתה מתחיל לצאת עם החברים הנכונים זה באמת עוזר ואתה באמת מתחיל להרגיש יותר טוב עם עצמך והחרדה יורדת לאט לאט.
אחרי שנים מאז שהתחלתי לעשות את זה ועברתי למקום אחר והכרתי אנשים אחרים, היום אני זאת שעוזרת לחברים הביישניים שלי עם החרדות החברתיות שלהם. וחייבת להגיד, שזאת ההרגשה הכי טובה בעולם.
אני מאמינה שילך לך טוב, אני מאמינה בך❤
אני התחלתי את התהליך שלי לבד האמת, בלי טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הייתי תמיד ביישנית ופחדתי לדבר ומתי שהיו "מכריחים" אותי לדבר הייתי מתחילה לבכות ולברוח למקום להיות בו לבד.
כשהייתי בכיתה ז' החלטתי שנמאס לי והתחלתי לדבר עם אנשים. התחלתי להיפתח בכוונה ופשוט לספר על דברים מהחיים שלי שאני מרגישה בנוח איתם וככה אני אפתח לאנשים יותר טוב ויותר מהר ואהיה פחות ביישנית ופחות סגורה.
התחלתי לעשות דברים שאני יודעת שבחיים לא הייתי עושה. לקרוא למלצר, להזמין אוכל לבד דרך הטלפון (האמת שאני עדיין קצת מפחדת לעשות את זה אפילו אחרי שנים), לשלוח הודעה ראשונה לאנשים או להתחיל שיחה ראשונה. התחלתי לשבור את הקרח לאט לאט ואז נפתחתי עוד יותר. החלטתי ללכת לקבוצות של אנשים ופשוט לנסות לדבר איתם, ואם הם מחבבים אותי להישאר איתם. בהתחלה הייתי די ביישנית ועדיין היה לי ממש מפחיד לעשות דברים, אבל אחרי שאתה מתחיל לצאת עם החברים הנכונים זה באמת עוזר ואתה באמת מתחיל להרגיש יותר טוב עם עצמך והחרדה יורדת לאט לאט.
אחרי שנים מאז שהתחלתי לעשות את זה ועברתי למקום אחר והכרתי אנשים אחרים, היום אני זאת שעוזרת לחברים הביישניים שלי עם החרדות החברתיות שלהם. וחייבת להגיד, שזאת ההרגשה הכי טובה בעולם.
אני מאמינה שילך לך טוב, אני מאמינה בך❤
שואל השאלה:
אתם מדהימים כולכם תודה על המענה זה לא מובן מאליו❤❤
אתם מדהימים כולכם תודה על המענה זה לא מובן מאליו❤❤
אנונימית
באותו הנושא: