אלה שבדיכאון בגלל מי/מה אתם בדיכאון?

זה לא אשמתי זה מחסור בסרוטונין במוח

זה לא בגלל בנאדם כל הזמן שאני בדיכאון זה כי אני מאוכזב אם זה בצבא ממשימות שלועגות לתפקיד שלי ואם זה ביומיום זה חברים שדופקים ברז או בת זוג שלא מעריכה או אפילו סתם אנשים שמבטיחים ולא מקיימים דברים שחשובים לי

בגלל החיים
ההורים שלי
היציאה מהארון
החרדות
הבדידות
המחשבות האלה שתמיד בראש שלי...
זה שאני לא יכל להסתכל על הטוב..

שואל השאלה:
אנונימי מבינה אותך ..
בעיקר אנשים הרסו לי תחיים חארות

שימי עליהם פס אחד גדול..
רק ממשברים מתחזקים

שואל השאלה:
זה קרה בעבר ואני עדיין ממשיכה לחשוב על זה וזה מעצבן ומעיק מה אני יכולה לעשות זה מעצבן שהם הרסו לי תחיים המסריחים האלה
כאילו יש לי רצון לנקום בהם כזה

שואל השאלה:
זה לא כסה עוזר אני פשוט צריכה דרך לא לחשוב על זה וזהו אוף

בגלל עצמי

צבא.

הייתי מאוהבת והוא סתם ניצל אותי...נשבר לי הלב ואני פשוט רוצה מישהו שיאהב אותי בתור אני עצמי ושיאהב אותי באמת.פשוט מרגישה בודדה.זה הכל.

גנטיקה ומוח מורכב בגיל ההתבגרות

דיכאון זה לא רק עצב, שתדעו...
ואין לי באמת מושג פשוט שונאת לחיות פה (באמא שלכם אל תתחילו להזמין משטרה פה, אין לי כוונות להתאבד)
כאילו עברתי הרבה לא אציין פה מה, כנראה זה גם השפיע עליי

חרדת נטישה.. משפחה וחברים שגרמו לזה

עוברת לפנימיה
מהסיבות הלא טובות
בדידות
קושי הסתגלות
0 הערכה עצמית
מוטיבציה פח
ביטחון עצמי נע בין אם אני מרגישה יפה היום או לא

בגלל חברות בחיים, בנים, חברות וירטואליות, האיידולית שאני אוהבת סובלת מחרדות ועוד כמה סיבות לא כאלה קריטיות. אלה הכי.
מה המינוסים... אלה הדברים שעושים לי דיכאון...

בגללי

לא בדיוק דיכאון אבל יש עצב ..
מבן אדם כל שהו
מההורים
מעצמי בגדול..

דיכאון זה מחלה ולא לכל אחד יש אותה
אם לא אובחנתם כאנשים עם דיכאון אתם לא יכולים להגיד שיש לכם דיכאון

דיכאון קליני מאובחן, כלומר לא "מצב רוח דיכאוני", לא בהכרח יהיה קשור לאירוע או אדם מסויים.
ייתכן בהחלט שסיטואציה מסויימת (כמו אירוע טראומטי או אינטריגות עם אנשים מסוימים) יהיו טריגר לדיכאון- אבל לא ניתן לתת בהם את האשם לקיום הדיכאון, כי יש להניח שטריגר כזה או אחר היה מגיע במוקדם או במאוחר.
יש דיכאון מסוג אחר, של מצב רוח ירוד- וזה לא דיכאון כרוני ומאובחן, אלא משל לבאסה עמוקה. מדובר במצב רוח רע מאוד, כתוצאה מאלף ואחת סיבות שהחיים מספקים לנו. ויש להניח שזה יחלוף מעצמו...
לא כל אדם שאומר "אני בדיכאון" באמת סובל מדיכאון- כי דיכאון זה מצב שמשנה את הדרך שבה אדם תופש את חייו (נכנס למעין מראה שחורה ואפלה, לא מצליח לתפקד) וזה עניין שמצריך אבחון מסודר וטיפול תרופתי.

מעדיפה לא להגיד למה. אבל כן, אני בדיכאון רציני

החיים שלנו, ברמת העיקרון, מושפעים מהחלטות של אנשים. המקרה אצלי הוא שההחלטות שלי ושל ההורים שלי (שלי לא לסמוך על אף-אחד עם ידע עליי, של אימא שלי להתעלם ממני ולהכות ולהשפיל אותי ושל אבא שלי היה לעזוב) הובילו אותי למצב מאוד מנותק רגשית, ולאחרונה (גם, עקב החלטות שלי ושל כמה אנשים) שקעתי לדיכאון יותר עמוק ממה שחוויתי רוב חיי, ואני לא יודעת איך אני אצא ממנו. אני מקווה שאחליט בתבונה.

**מאובחנת עם מאניה-דיפרסיה עם תסמינים פסיכותיים, נטייה לדיפרסיה.

זה מסובך ומורכב. לא רוצה להאשים אף אחד
פשוט החיים יכולים להיות נורא לא פשוטים, אבל תמיד צריך לחשוב חיובי ולהיות אופטימיים

מהבית ספר וההתייחסות החרא של המורים
מילדים שגורמים לי לא להיות שלמה עם עצמי
מפחדים
מביטחון עצמי נמוך
מבדידות
מריבים
מפרידות קשות
מלשבת חופש שלם לבד בבית
מחששות לעתיד
חרדות
מהמון דברים

לימודים

בגלל הכל ובמיוחד שאצלנו במשפחה זה די גנטי

די מיותר לרשום.. אבל זה בגלל כל מי שהיה קרוב אליי ומי שעדיין.. כולל אני :(

בגלל חברות שלי
אבל אני מטפלת בעניין
ואני כבר סוג של יצאתי מהדיכאון
בגלל עזרה מחברים אחרים שלי

בגלל שזה קשה להיות לבד תמיד

הרוב פה סתם עושים מעכבר פיל ומכריזים שהם בדיכאון כשהם סך הכל חסרי מצב רוח

לא יודע, זה פשוט קורה

אני פשוט בדכאון כל הזמן

אין לי דיכאון או משהו מאובחן אבל אני סובלת מהתקפי חרדות. בדרך כלל זה בגלל הנושא של להטב או להיזכר בדברים בעבר שהם בתכלס החלום הכי גדול שלי אבל לא הצלחתי

אני חושבת שאין באמת סיבה ריגשית לדיכאון. זה בדרך כלל בגלל חוסר של הורמון מסויים במוח

בגלל שלקחו לי את הטלפון לשעה ולא החזירו ומאז אני בדיכאון כבד

דיכאון לא צריך סיבה
זה כימיקלים שאין נשמות

הפסיכאטרית טוענת שזו השפעה של הגירושים

ביטחון עצמי נמוך
חברות
כשלונות
הערכה עצמית בריצפה
לחץ

מוח דפוק, גנטיקה חרא, מה אני אעשה.

רוב האנשים פה נראלי חושבים שדיכאון זה להפרד מהחבר ואז לשמוע שבוע בילי אייליש ולבכות :/

חברים, זאת מחלה *נפשית*, בבקשה אל תאבחנו את עצמכם.

אני חולה בזה


והחיים בשנה האחרונה

חיים ואנשים רעים, אכזבות...

בדידות
חרדות
חברים מזוייפים
מחשבות טורדניות
מה יהיה איתי בעתיד
הפחד להתחיל עכשיו כיתה יא' בודדה בלי אף אחד בבית ספר ועוד שנה הכי קשה בתיכון שכולם עוזרים אחד לשני ואני שוב יהיה לבד ואני רק אצטרך לסבול את הרוע של הילדים בכיתה הזאת

זה לא בגלל מי או מה...

אבל זה כן גורם לעצב ודיכאון

יש לי קראש דפוק זה למה

בגלל שיש לי 0 חברים ואני כל היום תקועה בבית בעיקר

וגם עוד די הרבה דברים שקשורים לזה שאין לי חברים ודברים גם שלא קשורים לזה שאין לי כוח לפרט

גנטיקה בעיקר
והשפעה של "חוויות" מהעבר

בגלל אמא שלי

בגלל החיים שלי עכשיו, השגרה והווה לא מקנים לי אושר בכלל. מחפשת משמעות לחיים. מאז הצבא, אני סובלת מחרדות חברתיות והחרדות הנטישה שתמיד היו לי בקטנה נהיו גדולות יותר, כך שכל ריב עם חברה אני נכנסת לדיכאון אפילו שאני יודעת שלפעמים יש ריבים על שטויות - בנות שאני חושבת שהן חברות שלי (כולל הכי קרובות) אבל ואנשים שחשבתי שאפשר לסמוך עליהם פוגעים בי לצערי והיום קשה לי לסמוך עך אנשים או למצוא חברים נורמלים. גם בנוסף, המעבר הדירה שקרתה לפני שנתיים מדירה שחייתי בה 19 שנים השפיעה עלי מבחינת הכל. היחסים שלי עם ההורים הושפעו גם מהכל וכנל לגבי החברות. כל מה שציינתי מביא גם ברוב הפעמים לתחושה של לבד ובדידות. אבל אני חיה עם זה. המערכת הארורה שאני קוראת לה צהל, עשתה לי שריטה כזו ענקית שקשה לשכוח והעוול שחוויתי שם, אז הכל מושפע אחד מהשני. להוסיף את זה שאני מאובחנת בהפרעה נפשית של דיכאון וחרדות.

בגלל הגוף שלי
בגלל הפנים שלי
בגלל האופי שלי
בגלל הסביבה שלי
בדידות

הייתי לתקופה ארוכה בגלל הביצפר וזה... היה סיבוכים שם

שנאה עצמית מאוד גדולה
חרדה חברתית

בגלל האקס הזבל ובגלל הטרדה מינית

מהקראש.

לא יודעת בגלל עצמי אני מניחה
שאני שונה
אני מסתכלת על החיים בצורה שונה
והעובה שאני מכונסת בתוך עצמי
גם הגירושים של ההורים הוסיפו לזה
ויום אחד קנאביס גרם לי לדה ראליזציה שזה גם הורס לי קצת את החיים, לא מעשנת מאז לצערי הרב

בגלל התקפיי חרדה מתמשכים כבר שנה
וזה לא עובר לי. והם עוצרים לי את החיים

רונן קרא לי הומו...........

בגלל האקס שלי היינו ביחד חצי שנה ועכשיו ישלו מישהי אחרת וזה שובר אותי

זה שכלום לא הולך לי כמו שאני רוצה

לא יודעת ממש, אני לוקחת כדורים שיוסיפו לי סרוטונין אבל זה לא עוזר אז כנראה שזה יותר מזה
אולי אפילו גנטי, בנוסף

חמשת שלבי האבל
אני תקועה יותר משנה בשלב 4 לצערי :((
קיבלתי את זה מהחלטות שגויות והתבלבלות מינית.
עוד משהו - החיים שלי ממש ממש קשים, באמת שלא כל אחד יכול לעבור את מה שעברתי