זה הגיוני שאני לא מבינה את האנשים שאין להם חברים ??

נו יופי אז יש כאלה שלא, מה יש לא להבין פה

את לא נמצאת במצב כזה אז מן הסתם שלא תצליחי להבין

יש כאלה שקשה להם להתחבר...
ואני אחת מאלה

אני לא מדברת בשם כולם, אבל תסתכלי על זה ככה-
כשאת מגיעה למקום חדש את רואה פוטנציאל לחברים.
יש אנשים שרואים באנשים האלה איומים.

אני גם כמוך יש לי ולאנשים משיכה בשנייה אבל חברה הכי טובה שלי נגיד לא..

קל לי מאוד להתחבר קשה לי למצוא חברים ששווה לשמור...

שואל השאלה:
וואי אני כל כך לא
יש לי תמיד חיבור עם אנשים עמוק ותמיד גם אם אני עוזבת את המקום חשוב לי ולהם להמשיך את החברות הזאת

יופי לך

תחשבי שאת מגיעה למקום שיש בו הרבה אנשים. את לא יודעת מה עובר להם בראש. את לא יודעת מה לומר או לעשות כדי לגרום להם לדבר איתך, ואת חסרת אונים. במשך הזמן את משכנעת את עצמך שזו לא אשמתך, שהכי טוב לך לבד. ואת עדיין ממשיכה לחפש את האדם שתוכלי לדבר איתו. גם כשאת אוזרת אומץ ומצליחה לדבר עם מישהו, השיחה לא זורמת והוא הולך. וככל שעובר הזמן, את מתחילה לשכוח את הדברים שהפכו אנשים לחברים שלך בעבר, שוכחת איך להשיג חברים, ומתייאשת. את מסתכלת סביבך ורואה חבורות של אנשים שמדברים זה עם זה וצוחקים ואת מייחלת שגם לך תהיה כזאתי חבורה, ועם זאת את יודעת שזה לעולם לא יקרה. את רוצה כל כך חברים ולא יודעת איך להשיג אותם, וזה מתסכל כל כך. ואת מרגישה כל כך כל כך בודדה.

אמרת שאת מתחברת עם אנשים בקלות, נכון? קחי לך אתגר. בפעם הבאה שאת מגיעה למקום שיש בו הרבה אנשים, נסי לחפש את זה שנשאר לבד, זה שעומד בקצה של החדר ומסתכל על כולם בתקווה מעורבת בייאוש, ולכי אליו. תנסי להתחבר איתו, גם אם בהתחלה זה יהיה קצת קשה. את תעשי לבן אדם הזה את היום, ואני בטוחה שזה יעזור לך להבין את התשובה לשאלה שלך.