כתבתי משהו על המציאות שלנו..איך?

חשבתי אז כתבתי,
"פריקה" על כישלון.
אצלי הזמן בבית הספר עף-
בלי משמעות,כמו עפיפון...
מסתכלת בשעון,
ועוד שעה עוברת.
מסתכלת על מורים...
מתחננת לאיזה תוספת..
מה העניין?
להתעסק רק"בעיקר"?!
התפל הוא לא אפל..
ולי נשבר. נמאס.

אתם שואלים את עצמכם אולי מידי פעם שאלה.
או שיש בכם זיק של מחשבה..תהייה..
למה לא מלמדים משהו מעשי..?
משהו כיף,חשוב..ומעניין.
משהו לנשמה.
לא חסר..
בישול..אפייה..יצירה..כלכלה..
אבל אין.
באמת שאין מה לעשות-
המחשבה כעבור שניה עוברת..ואנחנו..
אנחנו נמשיך לשנן תאריך ועוד תאריך..
לתרגל ולהכניס לראש חומר מעיק,
זאת המציאות..זאת העובדה.
אבל זה לא ה"בעיה" היחידה.
בדור כמו שלנו..
לגיטימי כל כךך
המרדף הבלתי פוסק אחרי העושר,
השלמות, ההצלחה.
להיות כמו כולם,
אבל לא להיות אתה.
שזה? מוגזם!

אז...
באמת שנמאס לי!

נמאס לי מהשטויות שמחדירים לי למוח..
מלהיות במציאות כל כך שטחית,אין לי כח.
אפשר לברוח?!