לכל מי שמפחד מלהיות לבד; להיות לבד זה לא כל כך נורא, אתם לא חושבים כך?

אני יכולה להבין את הפחד מלהיות לבד, להישאר ללא חברה (company) ואני אפתח בפניכם נקודת מבט שונה מעט. כל החיים מכניסים לנו לתת מודע שאנחנו חייבים חברים, חייבים אהבות, ושבכלל, להתחתן- זה ההישג הכי גדול שאפשר להשיג. והעניין הוא? שבסופו של דבר אנחנו יכולים לגלות שאפילו אם יש לנו חברים, ואפילו אם אנחנו במערכת יחסים, ואפילו אם התחתנו- אנחנו עדיין יכולים להרגיש לבד. הסיבה היא בגלל שאנחנו עלולים להרגיש לא מובנים- וזה בגלל שאנחנו לא נותנים לעצמנו מספיק מרחב להבין מי אנחנו. אנשים בדרך כלל 'משתמשים' במערכות יחסים ובחברויות כהסחת דעת מעצמם. הם משתמשים בהם ככלי לבריחה מהאחריות של להכיר את עצמם באמת כשאף אחד לא מסתכל. הרבה אנשים גם נותנים לרשתות חברתיות להוות עבורם ערוץ שבו הם מרוויחים "הערכה", אבל זה הכל על פני השטח כי השאלה האמיתית היא: האם אותו אדם אוהב את עצמו באמת כשאף אחד לא עושה לו "לייק", איך הוא מרגיש לגבי עצמו כשאף אחד לא מסתכל. אנשים עסוקים באופן מתמיד בלהיות אהובים על ידי אחרים, להיות החברים הכי טובים שהם יכולים להיות, להיות "מוצלחים" והם שוכחים שלהיות מוצלחים זה לא רק אומר שיהיה לך כסף, שתהיה אהוב, שתהיה בעמדה מסוימת. להיות מוצלח זה להרגיש שאתה מספיק טוב, ההרגשה שאתה שווה ושיש לך ערך מוסף לכל שיחה שאתה מנהל ובכלל לעולם הזה.

אני אתן לכם דוגמה למשהו, יצא לכם לראות מישהי ממש מוצלחת ואנשים אומרים עליה "היא ממש טובה, ***למה היא עדיין לא נשואה***?
הסיבה שאנשים עושים את זה היא כי הם מרגישים (בתת מודע) שאישה לא מספיק שווה עד שגבר לא מחליט שהיא שווה. וזה כל כך לא בסדר. וזה לא רק במערכות יחסים של גבר ואישה זה יכול להיות גם כשמדובר בחברויות.

אם אתם קורעים את עצמכם סביב זה באופן מתמיד- סביב להיות אהובים ומקובלים על ידי אחרים, אתם תגלו שאתם אוהבים את עצמכם פחות בכל פעם- כי במקום לנסות לעמוד בסטנדרטים של עצמכם, את מנסים לעמוד בסטנדרטים של אחרים.
אל תשימו אחרים בראש סדר העדיפויות שלכם, כי בסופו של דבר כל מה שיש לכם זה אתם. אתם לא יכולים לבנות את עצמכם רק סביב להיות מקובלים ואהובים על ידי החברה כי אתם לא פאקינג מוצר בחנות, אתם לא פריט.