זה לא עצוב מבחינתכם שאחרי שנמות, העולם ימשיך כרגיל, כאילו לא היינו?

גם אני חושבת על זה

לא
עד שנמות, אני בספק אם בכלל יהיה עולם

לא, כי אני משאירה אחריי המשך.
ככה שהם הממשיכים שלי - של חיי.

היום הייתי בסעודת סוף שבעה של סבתא רבתא שלי וחשבתי על זה ואז ראיתי איך כל הילדים שלה מתאבלים עליה והבנתי שגם שאני אמות לפחות מישהו אחד יחשוב עליי וכן יזכרו אןתי
אז בתכלס העולם ממשיך אבל אנחנו נשאר בזיכרונות דל הרבה אנשים

שואל השאלה:
למה שלא יהיה?

עצוב לא עצוב אין מה לעשות

לא
אם לא תרמתי לעולם למה שיזכרו אותי?