חייבת התייעצות.. אשמח שתקראו בפירוט

בית הספר שלי הוא בית ספר שש שנתי, ככה שלתיכון מגיעים מהחטיבה, אותה שכבה ואותם אנשים. כולם מכירים את כולם. אנחנו שכבה ענקית- 12 כיתות. אני בכיתה יא. מכיתה ז עד כיתה ט- לא הייתי אף פעם "מקובלת". הייתי נידחת כזה. לא היו לי המון חברים ולא הכרתי המון אנשים- היו לי המון בעיות משלי ולא היה לי זמן להכיר אנשים חדשים וגם כשרציתי- לא הצלחתי בגלל חסמים רגשיים שלי ושל האחרים שעמדו מולי. בכל מקרה, עליתי לכיתה יא ושיבצו אותי בכיתה עם ילדים שנחשבים ליותר "חננות" וגם עם ילדים שהם בריונים. אצלנו הבית ספר מחולק לחבורה של צופיפניקים, ילדים של מכבי צעיר (מכביסטים) ועוד כמה חבורות קטנות. החבורה שהכי הרבה יורדים עליה- איתי בכיתה. לצורך השאלה, אקרא לה "המגניבולים" (לא עלה לי שם יותר חנון מזה סליחה). (כאן המקום לציין שאני גרה ביישוב של טחונים, סנובים ואיך שלא תרצו לקרוא לזה). אני אף פעם לא הייתי מקושרת למגניבולים ובשנה שעברה, בכיתה י, כששמו אותי איתם בכיתה, החברה הכי טובה שלי ממש התחברה אליהם. אני ניסיתי להתחבר- הצלחתי רק לחלק. בכל מקרה, הסתובבתי איתם לא מעט בבית הספר. איתם אני עושה עבודות והכל, אבל אני לא נפגשת איתם מחוץ לבית הספר ו/או מדברת איתם. אין לי ממש חבורה אחרת להסתובב איתה, כי כל השאר ילדים שהם אשכרה בריונים מפונקים (כאלה שמקבלים הכל בחיים והם ב5 יחידות מתמטיקה פיזיקה והם מצטייני השכבה וחרא כזה, מדריכים בצופים ושיט כזה) ולא מצאתי לנכון אפילו לנסות להתחבר איתם. עכשיו, חברות שלי (לא ממש טובות, אבל חברות) אמרו לי שזה נראה מהצד כאילו אני "מגניבולית מושפלת" וחלק מהם- משהו שאני לא. אני לא יודעת מה להרגיש. אני פשוט לא חלק מהחבורה הזאת. אף פעם לא הייתי ילדה מקובלת וגם לא ממש אכפת לי בדרך כלל מה חושבים. אנשים מדברים. משום מה, זה, ממש מרתיח אותי. רבאק, אנחנו בני 17 עוד שנייה, זה מה שמעניין אתכם? לתייג אנשים? להיות בריונים? פאקינג 17!! אני תמיד שקלתי לעשות חינוך ביתי, בעיקר בגלל בעיות בריאותיות שלי, אבל אני ממש ממש שוקלת ברצינות עכשיו לעזוב את הלימודים לחינוך ביתי.. אני לא נתקלתי בכזאת תופעה, שילדים בני 17 מתנהגים כמו בני 11 עדיין. זה מעצבן. זה מרתיח. הם הילדים שמחר יהיו בקורס טייס. הם הילדים שאחר כך מקבלים שבחים. הם הילדים שמדריכים את האחים הקטנים שלי בתנועות הנוער. מה עושים?