יש לי חרדה חברתית ועכשיו אני בתחנת אוטובוסים ואמרתי שאני אתגבר על הפחד ואשאל את הנהג משהו ולא כל כך הבנתי מה שהוא אמר

אני לגמרי מבין אותך, זה קורה לי מלא
וזו לא אשמתך, הוא סתם אדם מגעיל או שעובר עליו יום ממש מתסכל

אל תחשבי הרבה על זה זה כלום

זאת ממש לא אשמתך.
ככה זה נהגים ואנשים מסויימים.
יש כאלה שאין להם סבלנות לזה ויש כאלה שאין להם בעיה לענות לך עוד פעם.
אל תדאגי הכל בסדר

מבינה אותך לגמרי ולפעמים גם אני נתרעת מלהמשיך לשאול אנשים כי הרבה פעמים מחזירים לך חוסר סבלנות מוחלט. אני אישית תמיד אומרת לעצמי שאני לא אראה את האדם הזה שוב ושואלת את עצמי "למה אכפת לי?". זה לא תמיד עובד אבל משתדלת:)

מבינה אותך
תנשמי עמוק ותזכרי שהכל בסדר ואם את עולה על האוטובוס אז מקסימום תזכרי שיש לך טלפון ודרכים לתקשר

את צריכה להבין שז** עליו, ושבסך הכל הוא לא בסדר.

וגם תנסי לומר לעצמך שלא קרה כלום, התייחסו אלייך טיפה לא יפה, ו...?
אני מבין שהחשיבה שלך עם החרדה שונה מהגישה של המשפט הזה, אבל אם תצליחי באמת להכניס לעצמך את ההבנה שזה כל כך, כל כך טריוויאלי, אני חושב שאת תוכלי לקחת עוד צעד בשביל להתגבר על החרדה.

חוץ מזה, שאפו על האומץ, ואני מציע לך לחזור על זה, פסיכולוגית, הדבר שצריך לעשות בשביל להתגבר על חרדה הוא ע"פ שיטה מסוימת (וגם זה תלוי ברמה של החרדה) הוא לעשות את זה בכל זאת.
את צריכה להפוך את זה להרגל, כל פעם שאת צריכה משהו ממישהו או שיש לך מה לומר, תכריחי את עצמך לעשות את זה, לפעמים יתייחסו אלייך לא יפה, ולפעמים יענו לך בצורה יפה יותר, בכל אופן שום דבר רציני לא קורה, נכון?

הוא כנראה עצבני מהיןם
זה לא הוגן אבל כלפייך