נמאס לי מהחיים. ולא כלכך בקטע אובדני

בקטע של כבר אין לי כוח.
הלחץ כבר באמת גובר עלי ואני כלכך מבולבלת וכל דבר קטן מאוכל ועד ללימודים ולחיים חברתיים כבר מבולגן אצלי ואני לא יודעת מה לעשות
אינלי את מי לשתף כי חברות שלי לא באמת יבינו, הן סוגשל תמימות כזה אם מישהו מבין, הן אף פעם לא יעלו לראש שלהן שאני בהפרעות אכילה ואני לא נפגשת איתן כי אני פשוט באמת בלחץ ובסטרס והכל ואני גם סוגשל בדיכאון קל אני מניחה, כי אני באמת נמנעת מכל מצב חברתי אפשרי כולל המשפחה שלי.
הביטחון שלי ברצפה, הביישנות משפיעה עלי יותר מדי...
בלימודים אני נחשבת טובה, אבל כבר באמת קשה לי יותר ממה שאנשים רואים, החומר מהיר לי מדי ואני כבר לא בקצב עם כל זה שהמחשבות שלי כל הזמן במקומות אחרים.

אני לא יודעת מה לעשות. באמת נמאס לי... הלוואי והייתי יכולה למות מבלי שזה היה מפריע לאף אחד, אבל אני יודעת שאני לא אעשה את זה.