מרגיש צורך לפרוק....

נמאס לי, נמאס לי להרגיש בלתי נראה, נמאס לי להרגיש לא שייך.
נמאס לי מהבדידות, נמאס לי להיות לבד.
זה לא שאני לבד, יש לי ידידה אחת, אבל לא תמיד יוצא לי לראות אותה.
הייתי רוצה שתהיה לי חברה, מישהי שתחזיר לי את החיוך לפנים, מישהי שתתן לי אהבה ללא גבול, שתגרום לי להרגיש טוב, שתהיה שם בשבילי...
אבל אני גרוע בדברים האלה, כמו להתחיל עם בנות, תמיד יש בי את הפחד שזה יחזור אליי כמו סטירה לפרצוף, שהיא תרגיש מוטרדת, או שיש לה חבר, או שהיא לסבית או וואטאבר.
למה זה כל כך קשה?