אנשים עם חרדה חברתית, יש לכם משהו להגיד לעולם?

אני שקטה ומפוחדת אבל יש לי המון מה להציע, אני לגמרי בן אדם לשיחה, אני כל כך הרבה פעמים רוצה להביע דעה ושיראו גם אותי אבל זה לא יקרה.

ואוו that dumb girl תיארת אותי בדיוק
הלוואי שהיה לי את האומץ להגיד כל כך הרבה דברים, אבל אני פשוט לא מסוגלת
הדבר שהכי בא לי להגיד זה שזה שאני אוהבת לעזור לא אומר שאתם צריכים לנצל אותי רק בשביל שיעורי בית ואז לא לדבר איתי...

כן, אני כלכך רוצה להשתתף בשיחות, להתחבר לאנשים ולצעוק את הדעות שלי שכולם ישמעו אבח אני מפחדת, אני מוצאת את עצמי הלי מה להגיד כי אני שוכחת מהלחץ, זה שאני שקטה ולא מוציאה מילה לא אומר שאני סנובית, כי אני רואה שאתם לא מנסים להתחיל איתי שיחה טפילו כניראה כי אתם חושבים שאני לא רוצה אבל הכי רוצה בעולם ומחכה לזה כי אני מפחדת להיות זו שתפנה קודם..
אם תהיה פחות ביקורתיות בעולם הזה והחברה תהיה יותר מקבלת אז היו פחות טנשים עם חרדה חברתית לדעתי..

טוב ככה, בשפה האמיתית זה לא חרדה חברתית, זה פחד חברתי, זה חשש חברתי, זה יותא המילים בנכונות, חרדות אלו דברים שנובעים מהמון דברים אחרים, חברתית זה יותר כיון פחד חשש, מה שכן , אני הייתי כזה , ומטפל בזה לבד , דרך כתיבה, דרך שירה, דרך כלבים, דרך עבודה? דרך הגשמה עצמית , ולאט לאט זה חולף.

פעם פחדתי
מהפחד ומהצל של עצמי בעיקר
פעם לא הייתי מתקשרת עם אף אחד
פעם פחדתי מכל דבר
מה יגידו ייחשבו עליי
אני חיה עם חרדה חברתית, אבל אני לא נותנת לה להשפיע עליי
אני אני, ומי שלא טוב לו, לא חייב להיות בחברתי

כן, יש לי המון דברים להגיד לעולם, אבל אף אחד מהם לא באמת אוכל להגיד אי פעם בקול.
אני כן רוצה לדבר עם אנשים, ואני כן רוצה ליצור חברויות - אבל החרדה מונעת את זה ממני. לנהל שיחה קטנה וסתמית ("היי, מה קורה?") אני לא מסוגלת. הייתי רוצה שיהיו לי חברים, אני לא רוצה להיות לבד לגמרי.

משהו שהייתי רוצה לצעוק לעולם, ולא סתם להגיד אותו? שחולה נפש זה לא קללה או עלבון. אנשים משתמשים בזה על ימין ועל שמאל, "מה אתה חולה נפש?! תראה מה עשית!". זה פוגע בי אישית, ובקהילת חולי הנפש בעולם.

שואל השאלה:
חבל שאנחנו לא יכולים לעשות דברים בקלות שאנחנו מחוץ לבית.. +_+

סתם מישהו כזה
הוצאת לי את המילים מהפה!

לא
כי יש חרדה חברתית