מה לעשות? אני מיואשת מעצמי כבר.

אני "מפתה" אנשים להיות חברים שלי ומסופקת מזה שאני דופקת להם סכין בגב, אין לי אמפתיה ולא רגשות אשם ובכללי אין לי כמעט רגשות, תמיד אומרים לי שהיופי שלי הוא מפתה אנשים להתקרב אליי, אני לא יודעת מה זה אהבה ולא אוהבת שמביאים לי אותה, אני אוהבת להיות לבד וכולם יודעים שאני מסוכנת ומזהירים את כולם ממני, אי אפשר בכלל לשבור אותי נפשית למרות כל מה שעברתי.
אני לא עצובה ולא שמחה אין לי הרגשות כאלה, אם אני פוגעת חזק אין לי רגשות אשם ואם אני עוזרת אני מתחרטת על זה או שלא אכפת לי מזה.
לפני חצי שנה פיתתי מישהו והוא התאהב בי למעל חודשיים ושיחקתי בו ובסוף ניתקתי ממנו קשר בווטסאפ וכל כך אהבתי את זה ולא עשיתי כלום מזה בכוונה
מה נסגר איתי? אני לא עושה את הדברים האלה בכוונה בכלל זה בא לי טבעי