אני מרגיש רע וזה ממש מבלבל אותי (נפשית) עזרה??

רוצה לדבר איתי בפרטי על זה?

שואל השאלה:
בלי לפגוע אבל את צעירה מידי לדעתי.
אני לא יודע למה אני אפילו שואל את זה באתר נוער

תרגיש טוב

אני לא יכולה להגיד לל בדיוק ממה זה נובע
אני כן יכולה להגיד לך לא לאבחן את עצמך, אין סיבה, אתה לא פסיכיאטר ומאניה דיפרסיה זה כל כך הרבה יותר מורכב ממה שאתה מתאר.
אני חושבת שזה נובע בגלל שלא מצאת את הסביבה שלך, ולמשל האנשים שדיברת עליהם בדיסקורד ועושים לך רע נשמע כאילו זה בגלל שהיית רוצה להיות בחברתם ואתה לא, ככה שהגיוני שתרגיש רע אחר כך.
אם אתה מרגיש רע כשאתה בסביבת אנשים, כנראה זה לא האנשים שלך וזאת הסיבה. ברגע שתמצא את החברים האמיתיים שלך אתה ממש לא תרגיש ככה.
תנסה להתחבר לאנשים בצבא או במקום עבודה, אין שום סיבה שלא תמצא לך חבר או שניים.
ואם שוב תרגיש רע איתם, אז תמשיך לחפש עד שתרגיש טוב.

שואל השאלה:
calliope יש לי עוד חצי שנה עד הגיוס.

מקום עבודה, מסגרת כלשהי, תחביב שאתה אוהב שתוכל למצוא אנשים שגם אוהבים, אפילו בדיסקורד (אין לי מושג מה זה סליחה על הבורות)
בלי קשר אם תרצה אתה מוזמן לשלוח לי הודעה, אשמח לארח לך חברה(:

שואל השאלה:
מרוצה מהחיים לגמרי לא אבל מוכן לשים את זה בצד ולנסות להינות מהרגע כן.
למרות שזה נדיר שאני נהנה

שואל השאלה:
כי יש יותר מידי דברים שמפריעים לי.
העולם פאקינג שבור ועומד להישבר עוד יותר, כואב לי על זה

שואל השאלה:
צריך לפרט בכלל?
כל-כך הרבה סבל, כל-כך הרבה שנאה, כל-כך הרבה רוע, עצב וכו'

קרה לי פעם מקרה ששאלו אותי אם אני רוצה לבוא איתם לקניון ופשוט לא רציתי לא יודעת למה בדיוק (לא מעצלנות או שסתם אין לי כוח אליהם כרגע) היה בי הרגשה כזו שבשניה שאהיה שם ארגיש דחויה.
רק שאני עם חברות טובות שלי זה לא קורה שאני מרגישה דחויה, תנסה להתחבר לאנשים שעושים לך טוב אני מאמינה שאם תבוא בטוב הם יחזרו אליך בטוב.
בנוסף לזה תזרום, תלך לאן שהם רוצים תצחק איתם יהיה טוב.

אחי
גמאני בן 18..
מבין חלקית מה שכתבת, אל תתן לסוגי מחלות או מה שזה לא יהיה,כמו מאניה דיפרסיה להגדיר אותך.
אתה מי שאתה, אל תחפש משו להשתייך אליו.
גם לי כואב על השנאה בעולם, פשוט צריך להתמודד עם זה בכל מיני דרכים.. ואני פה לדבר איתך אם אתה רוצה(:

שואל השאלה:
אבל אין לי חברים בכלל.
וכן יש גם טוב אבל זה מזערי לדעתי.

תנסה להיכנס למסגרת קטנה ותכיר שם אנשים, לדוגמא חדר כושר או עבודה.
ואני יכול להיות סוגשל חבר שלך(;

שואל השאלה:
כי אני לא יוצא הרבה, מקווה שאכיר חברים טובים בצבא.

אני ככ מבינה אותך.
לכולנו יש תקופות חלשות נפשית, במהלכן קשה להרגיש שלמות, להרגיש הסכמה פנימית בינך לבין עצמך בקשר למה שאתה חווה. לפעמים קשה להסתכל על העולם באופן שהיית בעבר, והדבר הכי חשוב שצריך לזכור הוא שזוהי תקופה שעבור. עוד שבוע, חודש, שלושה - זה יעבור. ונכון, אתה עלול להרגיש אפילו פחות טוב, אבל מצד שני, אם תעבוד על עצמך - תקבל שלא כל מה שאתה מרגיש הוא בהתאמה למציאות. כך, לאט, לאט, תוכל לצאת מזה.
ובקשר לעניין עם הדיסקורד - העלית מחשבה מעניינת; שאולי אתה מרגיש רע בקבוצות כי יש שם כבר קבוצה מגובשת, ואתה מרגיש left out (?). אם זה המקרה, אז חשוב לזכור שגם אתה יכול להיות חלק מהחבורה הזו, אם תנסה לקחת צעד קדימה ולתקשר איתםן.
(ודעתי נכון לשלול מאניה-דיפרסיה במקרה שלך. אל תלך לשם.)

זכור לנשום 3>

תקשיב אם אתה מרגיש שאתה צריך לפרוק ואין אף אחד שיקשיב לך אני מציעה לך שעכשיו בחצי שנה של לפני הגיוס תהיה אצל פסיכולוג זה ממש ממש יכול לעזור לך..
ואם זה לא עוזר תלך לעשות אבחון אצל פסיכיאטר

להרגיש רע במשך יומיים לא נקרא דיכאון,אתה מגזים במצב שלך ומטעה את עצמך. לכולם יש ימיים שהם מרגישים יותר טוב וימים שהם מרגישים פחות טוב.
מה שכן הבדידות שלל מובנת לגמרי,בני אדם הם יצורים חברתיים וקשה לנו לבד,לנסות מה שאנשים מעלי הציעו בשביל למצוא חברים זה רעיון טוב.

שואל השאלה:
הפעם עברו רק יומיים, פעם ראשונה זה נמשך לשבועיים וחצי

כי אתה בטח בדיכאון

דיכאון זה משהו שנמשך חודשים

אחי אם אתה צריך עזרה דבר איתי (אני עוד 3 חודשים בן 17)

מרגישה אותו הדבר.
אני בת 18 בכיתה יב, כולם מגובשים כשכבע ואני? גם כשאני בחברת החברים הכי טובים שלי אני כבר חודש ממש מעדיפה את הלבד שלי. ואז מה? מעכלת את הבדידות היומיומית והעצב לתוכי.
זה בא לי בתקופות, לאדעת אם זה נובע מתוך דאון כלשהו.

יתכן שבעקבות זה שאתה בעצם חסר מסגרת, התחושות שלך מתבטאות כך.
זה עניין שעלי לפחות מאוד משפיע.
והחיים חוזרים על עצמם, הכל נורמאלי, שום דבר לא מתחדש, אין ריגושים ועניינים חדשים מעבר למערכת הקבועה הבית ספרית, ואצלך זה דווקא החוסר במערכת.

בכל מקרה, התגובה הזו היא לא תשובה לשאלה שלך, אך אני מביעה את ההזדהות שלי עמך כאן, זה לא מוזר או אחר, התחושות והנסיבות הלא ברורות של התחושות קורות גם לעוד אנשים, מה שהופך את זה לדבר נורמאלי. (i think so)

שמע שאני מזה מתחבר למקום בו אתה נמצא אני מכיר תהרגשה שלך. כשאתה במצב רוח רע ועולים לך רגשות שליליים אז אתה רואה את העולם בפסימיות ורגשות חיוביים באופטימיות. ממליץ לך לנסות להתחיל לעשות מדיטציות בשביל לרפא את רגשותיך הכואבים, תחפש תאנשים המתאימים לך שיפגינו לך חום ואהבה חזרה אל תתייאש לוקח זמן לצאת מכאלה מקומות, בהצלחה

אנונימי יקר
נשמע שאתה מיטלטל בין קצוות וזה אולי מביא אותך למצב של מצוקה וחוסר בהירות לגבי מה קורה לך. נראה שאתה נע בין דכדוך למצב רוח טוב, והתנועה הזאת בין דבר והיפוכו כנראה גורמת לך להרגיש מאוד מבולבל וייתכן גם שאינך מבין איך ולמה כל זה קורה לך. וכל זה בנוסף לתחושה שאתה לבד, ואולי אין אדם בסביבתך שאתה יכול לשתף, לספר, להתייעץ ולהבין מה קורה איתך.
יקר, לא כדאי שלא תישאר לבד עם העליות והמורדות בחייך, שמגבירות את תחושת הבדידות והערפל ויכולה להציע לך כמה דברים.
יש אפשרות שתפנה לאיש מקצוע שיוכל לעזור לך? האם אחד מהוריך קרוב אליך מספיק כדי לשתף? ויש גם אותנו, עמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת) שבו אני מתנדבת כסייעת. מידי ערב (למעט שישי בערב) מתקיים צ'ט אנונימי בין השעות 21:00 עד חצות. אתה ממש מוזמן לעלות עוד הערב לצ'ט עם אחד המתנדבים או המתנדבות ולשתף במצוקות שלך. אנחנו שם בשבילך עם אוזן קשבת, לב פתוח והמון אמפתיה. שיחה אנונימית אחת תוכל אולי להקל עליך, להפיג מעט את הבדידות ולאפשר לך לפרוק את המשא הפנימי המעיק.
מצרפת למטה לינק ישיר לצ'ט.
בוא אלינו, מחכים לך
שלך
מתנדבת סה"ר

היי :)
איך אתה מרגיש?

שואל השאלה:
המצב לא השתנה ממש, פשוט מוצא נחמה במשחקים וסדרות

מתי אתה מתגייס?

אנונימי, אתה מוזמן לדבר איתי בפרטיי(:
נוכל לשחק ביחד לפעמיים ישלי גם משחקים

שואל השאלה:
אוגוסט

מה אתה עושה ביוםיום?

שואל השאלה:
עוזר בבית ומחשב/קורא

אתה חושב שאתה מוכן לצאת לעבוד כרגע? (משהו זמני וקליל)
לעניות דעתי, זה עשוי לעזור לך קצת לשנות את ההרגשה שלך, אולי יכול לגרום לך להרגיש כאילו הזמן לא עובר לשווא.
כשרק יושבים בבית וממתינים לדבר כלשהו ובתכל'ס לא עושים הרבה, זה עלול להיות דבר מסרס ומדכא.
הייתי/עודני באותו המצב שלך, והלהיות בבית כל הזמן עשה לי רע (עם כמה שאהבתי את זה). בעקבות התייעצות עם אשת מקצוע שאני מעריכה, התחלתי לחפש עבודה. אז חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי. ואותו המקום לא היה הדבר הכי מהנה ומעשיר שחוויתי בחיי, אבל עשיתי משהו עם עצמי, התקדמתי, במקום להישאר בבית ולבהות במחשב, בספר, בקיר.
כל שינוי, גם הכי קטן, הוא דבר מבורך שעשוי לעזור לשיפור ההרגשה הפנימית.