היום פתחתי את הארון תרופות לקחת משכך כאבים לראש (פירוט)

גם אם לא תעשי כלום, זה מכביד על הנפש בטירוף.
גם אני הייתי ככה לפני שנתיים, כשיצאתי מזה פתאום הכל נראה לי הרבה יותר טוב. אני יותר שמחה, יותר קל לי לצחוק, אני מחייכת הרבה יותר, אני מרגישה יותר טוב מבחינה פיזית גם (מצב נפשי משפיע מאוד על המצב הפיזי, הייתי מאושפזת פעם שבוע בגלל כאבים מטורפים שנגרמו מהמצב הנפשי.)
אל תפסיקי את הפסיכולוגית כל עוד עדיין עולות לך המחשבות האלו! ותזכרי שהחיים יפים, פשוט צריך לדעת מאיפה להסתכל

זה לא מוזר.
וזה לא דיבור אובדני.

שואל השאלה:
אבל אני שמחה בדרך כלל
או לפחות ככה אני מראה את זה לסביבה
כל מי ששמח הוא בהכרח לא בדיכאון?

זה בסדר שיהיו לך מחשבות כאלה לפעמים
גם לי יש
וזה באמת נורמלי ומראה על חשיבה תקינה

איך את מרגישה כשמחשבה כזאת עולה לך לראש?
האם את מרגישה באמת שבא לך לעשות את זה או שהמחשבה גורמת לך לחרדה?

זה נורמאלי

תקשיבי, תלכי לפסיכיאטר אם המחשבות לא עוברות, רציני פסיכיאטר זה לא דבר רע הוא יכול לתת לך תרופות שרק יעזרו ללק

שואל השאלה:
תנקס איי נואו

שואל השאלה:
ואני לא רוצה תרופות

שואל השאלה:
הוא לא הוא פשוט אמר את האמת בפרצוף

אל תתייחסי לבאלי גלידה סתם אחד שמספאים ומחפש צומי

אימלה. את בסדר?
בת כמה את אהובה?

שואל השאלה:
אוף קשה לי

שואל השאלה:
אני בסדר
18

זה ייתכן שתחשבי על דברים כאלה, פשוט תשמרי על עצמך ותתרחקי כל פעם שעולה לך מחשבה כזו. תשתפי אחרים.

שואל השאלה:
^ לא ממש בא לי לצאת מאנונימי

שואל השאלה:
עדיין

אנונימית יקרה,
נשמע שהמחשבות שמסתובבות לך בראש מפחידות אותך, מאיימות על שלוות נפשך.. כאילו את לא מצליחה להבין מאיפה הן הגיעו ובטח שלא איך להתמודד אתן..

מתארת לעצמי כמה זה מתסכל לא להצליח לשלוט במחשבות שלך, איך כל טריגר קטן יכול להפעיל אותן ולך כביכול אין שום יכולת לעצור את זה..

יקירה, נדמה שאת מנסה להבין עד כמה הדברים שעוברים עלייך רגילים או נורמליים, מקווה שהכתיבה פה והשיתוף עם אנשים נוספים הקלה עלייך ולו במעט.
אולי תנסי גם לשתף אנשים נוספים שקרובים אלייך ואוהבים אותך?

מזמינה אותך להיכנס לצ'אט האנונימי של ארגון סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), תוכלי לשתף, לפרוק, לחשוב יחד עם המתנדבים בצ'אט איך לעזור לעצמך להרגיש יותר בשליטה.
תמצאי אותנו כל ערב בין תשע לחצות.

שלך,
מתנדבת סה"ר

לא, גם לי יש נטיות אובדניות, הייתי בשישי במשהו של התנועת נוער, ולהרבה מהם היו סכיני מחנאות ופשוט נאלמתי ולא הצלחתי לדבר.
זה בהחלט משהו מציק, אצלי זה מקשה על התפקוד במצבים של משימה.
אובדנות אמנם מגיעה בדרך כלל מהפרעות נפשיות, אבל לא בהכרח.
כדאי שתדברי על זה כי אין סיבה שהמחשבות האלה יישארו שם.