איך הכתיבה שלי? בבקשה תגידו בכנות

"יש לך עשר דקות לעשות את זה. " מקס אמר, ואני רק התנדנדתי על הכיסא. לא האמנתי שהוא אומר לי את זה אחרי כל כך הרבה זמן. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה רק השעון שבהיתי בו ; השעה הייתה כמעט רבע לשבע, מה שאומר שבקרוב אצטרך לחזור הביתה. ניסיתי לחסוך במילים. "מה שתגיד. " התנדנדתי על הכיסא שוב ושוב והכל היה בהילוך איטי. בסוף קמתי, הצטערתי שלא אמרתי יותר.
הדלת הייתה פתוחה ולא נותרה לי ברירה לצאת ממנה ולדחוף את כל מי שהיה שם. ראיתי הרבה דברים בזמן שטיילתי במסדרון, אבל הכי חשוב ביניהם היה לוגאן, שעמד בין שתי כונניות ספרים גבוהות וחיכה לי בזמן שהוא צופה בטלווזיה בערוץ המקומי. "אני שונא לחכות לך הרבה זמן. " הוא אמר. "גם אני שונא שאתה מחכה לי, " לא יכולתי שלא לצחוק. תמיד התנוחות שלו היו מוזרות כשהוא מחכה ונשען על משהו, כמו קיר עם צבע טרי למשל. "שזה לא יצחיק אותך, אתה חייב לי חולצה חדשה."
אני רק חייכתי והנהנתי.