מה דעתכם על הסיפור הנשגב מבינתכם שכתבתי?

היה זה בוקר, פשוט בוקר, למה מתושלח צריך לתאר לכם איזה בוקר כמו באיזה סיפור פלצני? לא, הציפורים לא צייצו, רק הטוויטר שלו. הוא גלש על הקוד של הפלאפון שלו עם האצבע וקרא את מה שאישתו חדווה כתבה לו. "מתושלח... יש לי וידוי"
"איזה וידוי?" הוא כתב.
"אני..." היא כתבה, מתנשפת, טוב, לא מתנשפת כי הוא לא יכל לראות אותה אבל הוא דמיין את זה באימוג'ים. "אני לא קניתי את החלב במקרר." מתושלח כמעט נפל מהמיטה ופתח את הראש, הסנטר שלו נפל כמו פסנתר שנופל מקומה תשיעית, והוא קפץ על רגל אחת בהיסטריה. "מה? אם את לא קנית את החלב במקרר... אז מי כן?"
"אני לא יודעת."
"את משקרת!"
"אני לא!" חדווה התחילה לבכות מעבר לרמקול. "לך תראה!"
ומתושלח הלך לראות, הוא פתח את המקרר, והיה שם חלב. כן, חלב אמיתי, חלב בתוך קרטון, חלב תנובה עם קבלה של אחד עשרה שקל! מתושלח נבהל וסגר את המקרר. הוא רץ לחלון, התפשט, הוריד את הנעליים שלו ואמר "זה הסוף, אישתי בוגדת בי" תוך כדי שהוא קופץ מהחלון עשרה מטרים באוויר. אכן ילדים, וזה הוא מוסר ההשכל - לא בכל יום אתם מגלים חלב שלא קניתם במקרר.
הסוף.