אני מרגישה שאני לא בנויה להתגייס לצבא

תגיעי לצבא ,הוא ישנה אותך לטובה
הוא יבנה אותך והוא ילמד אותך לא להיות בררן ולהסתדר בכל מצב
בסהכ חוויה

היה לך צו ראשון?

אל תלכי לבסיס סגור

גם אני מאוד בררנית באוכל והיה לי טעים גם בטירונות וגם בסדיר ומקסימום אם לא טעים אז יש מקומות בבסיסים שאפשר לקנות שם אוכל כמו פיתות ובורקסים.. אם תיהי בבסיס פתוח אז תביאי אוכל מהבית.. לגבי להתקלח עם אחרים אז יש וילונות ואת גם יכולה לבקש בטירונות להתקלח אחרי השעת טש כשכולן ישנות.. ובסדיר אם תיהי בבסיס סגור אז תתקלחי כשכולן ישנות, את לא צריכה לבקש אישור בשביל זה, לגבי להזיע אז תשימי חולצות שחורות, לא רואים זיעה בחולצות שחורות ואין יותר מידי ספורט בטירונות ובסדיר גם לפי מה שאני יודעת

שואל השאלה:
אני בכלל בת 15 פשוט חשבתי על זה מלא

תקשיבי אז עדיף שתשפכי את כל מה שעלייך בצו ראשון, את באמת לא חייבת להתגייס, למה שתסבלי? יש הרבה אלטרנטיבות שאת יכולה להנות בהם, אז למה לא לנסות?
מבינה את כל החששות שלך וזה בסדר לגמרי, יהיה לך יותר קל לצאת אם תהיי מאובחנת ותקבלי דפר נמוך

ספרי לי על זה

כל הקשיים שאמרת נשמעים לי, סליחה על המילה, ילדותיים.
את פשוט צריכה להתבגר והצבא לגמרי יעזור לך בשינוי הזה.
אני חושב שבכלל בני אדם צריכים להתמודד מול ה"פחדים" שלהם ולקחת על עצמם אתגרים בשביל להתקדם בחיים ולא להישאר באותו מקום של נוחות. אבל זה כבר חשיבה קצת עמוקה יותר על החיים עצמם, ועל המשמעות של החיים.

דווקא חושבת שהצבא יספק לך הזדמנות להתמודד עם הפחדים , החששות, וזה ממש יעזור לך בחיים.
כי לפני כל צעד חשוב , יש התנגדויות .
ההתנגדויות האלו יכולות להתבטא בדברים חיצונים כפי שציינת, בעוד שהמקור הוא בעצם- פחד .
זו ההזדמנות שלך לצמוח, בעוד 3 שנים , ואולי בכלל, לפני כן.
התחילי כבר היום לפתור את הבעיות שציינת.
ואם אינך יכולה לבד, הסכימי לעזרה מקצועית.
העיקר שלא תיתקעי עם הבעיות האלו הקלות, שעלולות להחמיר ולהפריע לך בחיים.
מאמינה בך שתצליחי.

אני חושבת שדווקא האנשים שחושבים שהם "לא בנויים" "לא מוכנים" "מפונקים" "מפחדים" חייבים להתגייס. כי זה ממש משנה את הבן אדם זה להתמודד עם הדברים האלה ולהתבגר ואני יכולה להגיד את זה מהניסיון שלי ההפך הגמור מהדבר הזה

תעשי את תהליכים לגיוס ותאמיני הצבא משנה אותך לטובה ויש קורס שעוזר להתרגל לצבא

אני הייתי בול כמוך ואפילו במצב יותר גרוע אבל באמת שבזכות הצבא התגברתי על חלק מהבעיות שלי,אני עדיין ממש בררן באוכל אבל פחות מלפני הצבא,לרוב אני לא ישן בבסיס אבל אם אני צריך להישאר אני לא מתנגד ובכללי לפני הצבא היה מאוד קשה להעיר אותי וגם אם היו מצליחים הייתי נשאר לפחות חצי שעה במיטה,היום אני קם יחסית הרבה זמן לפני מתי שאני אמור לקום,עומד בזמנים ובקיצור לא עצלן כמו שהייתי פעם

אני יודע שחלק לא יאהבו את מה שאני הולך להגיד פה עכשיו אבל חשוב שלא תחיי באשליה שהצבא רק יעשה לך טוב,אותי הצבא בנה ושיפר אבל גם לקח לי מלא דברים שאני די מתגעגע אליהם אבל תיזכרי שזאת תקופה שתעבור והדברים הטובים מהצבא ישארו לך גם אחרי הצבא

בהצלחה

אף אחד לא שואל אם את בנויה כי את אף אחד זה לא מעניין.
בררנית באוכל? לא מתקלחת ליד אחרים?
מזיעה? מפונקת התכוונת...
או שתתחילי להיות בנויה, או שתצטרכי להיבנות תוך כדיי.
החלטה שלך.

הרגשתי בידיוק כמוך לפני הגיוס! ובתור אחת שמשרתת רחוק (מאוד) מהבית ובבסיס סגור, מכורח הנסיבות הייתי פשוט חייבת להתרגל. אין באמת זמן ואופציה להתקלח עם בגד ים או להיות בררנים באוכל- it is what it is.
לא אשקר, זה לא פשוט בכלל, אבל עם הזמן מתרגלים ומתחשלים.
הופתעתי מעצמי מהרבה בחינות ועשיתי דברים שלא חשבתי שאי פעם אוכל- וזו התחושה הכי טובה שיש!

^חחח נכון אף אחד לא שאל אותה ולא יקל עליה בגלל זה ומה אתם אומרים לה שירות לאומי ופטורים שתהיה אמיצה ותתמודד

גם אני מאוד בררנית ועדיין לא עשיתי צו ראשון .
תדברי על זה עם ההורים , חברים.
אם זה מה שאת חושבת שתהיה לך בעיה איתו, אז את צריכה להבין שזה כלום ממה שיש באמת בצבא.
כל הדברים הקטנים האלה יעברו לך בקלות ואת לא תרגישי בכלל.
אני עוד לא בצבא ומה אני מבינה בכלל אבל לפי סיפורים שאני שומעת אז כולם אומרים שהם מתמודדים עם זה ושזה בכלל לא משהו שהם חושבים עליו ביומיום.
תחשבי על מה שאת רוצה להיות בצבא , תחכי גם לצו ראשון.
אולי בעתיד כשתהיי ב-יב' אולי תרצי להיות בצבא יותר.

למה שהיא לא תתגייס בגלל זה?^^אל תעודדי אותה לעשות דברים ,גם ככה אחוזי המשתמטים הם מהגבוהים שהיו
תשמעי, אין יותר בררנית ממני, אח שלי בן ה3 אוכל יותר יפה ממני, אני יודעת שאני אסתדר ואני אלמד לאכול שם דברים שאני לא אוכלת ברדכ פשוט כי לא תהיה לי ברירה
או שתלכי לבסיס פתוח ותחזרי כל יום הביתה אבל לדעתי חבל לעשות את זה רק בגלל האוכל.
וכולם בצבא מזיעים ומביך להם להתקלח עם אחרים, תתקלחי עם בגד ים אם באלך אבל את תראי שבסוף את תתרגלי

תנסי להתגייס תביני כשאין ברירה לומדים איך להסתדר במצבים מסוימין

גם אני הרגשתי לא בנויה לצבא אז עשיתי שירות לאומי

bad girlll
נורא קשה לי לקרוא את התגובה שלך.
האם נשמע לך הוגן ובסדר שכל אדם שבררן באוכל, ומתבייש להתקלח ליד אנשים יבקש פטור מפאת כך שאינו בנוי?
בושה מחשיפת גוף זה רגש לגיטימי, חוסר רצון לאכול אוכל שאינו מוכר גם זה רגש לגיטימי.
הזעה? זה הכי אנושי ולגיטימי שיש.
בגלל הדברים העלובים והחסריי משמעות הללו היא לא תתגייס?
יש לך מושג כמה בנות מרגישות כמוה ומתגברות ומתגייסות? מה היא שונה? מה זה הפוזות האלה? מה זה הפינוק הזה?
אנשים אוכלים את החרא של החרא בצבא והיא בוכה לי על בררנות באוכל? על הזעה?
מצטערת אבל במצב כזה אני לא יכולה להיות אמפתית בשום צורה.
שואלת השאלה, אני מתביישת בך.

היא רשמה את הסיבות.
לא מדובר כאן במצב נפשי, מדובר כאן על קושי של הסתגלות.. אחרים לא סובלים? לאחרים לא קשה עם האוכל וההזעה?
אין יותר עלוב מלא להתגייס רק כי היא מפחדת מחוסר נוחות.

כמובן שאין.
אני לא חושבת שמלכתחילה נכנסתי איתך לדיון.

sapir morris
את צודקת , פשוט מדובר בילדים בגיל התבגרות שכל דבר מפריע להן , חושבים שלמישהו מעניין בצבא אם הוא לא אוהב משהו , לפי מה שרשום למעלה מדובר בילדה בת 14 שהיא תגדל היא תבין את העניין

sapir morris
את חושבת שאדם שסובל מחרדות הגיוס יבנה אותו או רק יצלק אותו?

שואל השאלה:
ספיר מוריס את מוזמנת להתבייש כי לא ביקשתי את דעתך. יש לי חרדה חברתית ועודף משקל וקשה לי עם הדברים האלה ואם לא באת כדי לעזור אלא רק כדי להטיף מוסר אני שמה את יודעת מה על מה שאת אומרת.

הייתי ממש קשה עם אוכל לפניי הצבא..לומדים להתרגל
בקטע של המקלחות גם אני ככה מוציאים את השיטות

שואל השאלה:
אני פחות מעדיפה להזדהות אבל את יכולה להסביר לי כאן איך ללכת לשירות לאומי ?

כדאי לך להתגייס לצבא אם זה רק עניין של בברנות אוכל או התבשויות כאלו, לאט לאט לומדים להסתגל, ולחות עם עוד אנשים
את כרגע בגיל כזה שכל דבר מפריע אך שתגיע לצבא זה יבגר אותך ואת תשתני
לא מפלה שהרבה אנשים בגילאי 18 פה בארץ מתבגרים מהר יותר מבני 18 בחו"ל

אני יכולה להגיד לך שאני ממש דומה לך בהרבה מהחששות שהיו לך. אבל אני ידעתי כבר מלפני הגיוס, וגם כשאנשים אמרו לי "אם את ככה אז מה תעשי בצבא?" שאני אסתדר בצבא ובכל מקום בעצם למרות כל אלה.
אני גם מאוד בררנית באוכל- אצלי זה מתבטא בכך שדברים שאני לא מכירה לא מוכנה לאכול, ובכללי אוכלת ממש מעט דברים.

אני בן אדם מאוד פרטי ולא מוכנה לחשוף את הגוף שלי

מהבחינה של להזיע לא חשבתי על זה ממש כשיקול אבל בכללי אני לא ספורטיבית בשיט והיה לי בכלל פטור מספורט אז כן חששתי מהדרישות הפיזיות של להתגייס.

עכשיו אני ידעתי מההתחלה שאני מכוונת לתפקיד שיותר יתאים לי בצבא- יותר מול מחשב ויומיות ופחות משהו פיזי או בסיס סגור. וכך קיבלתי בסוף.

בעצם הכי התמודדות עם "צבא" הייתה לי בטירונות, אחר כך זה פשוט כמו כל עבודה רגילה כמעט, פשוט להיות במשרד ולחזור כל יום הביתה, לא חושבת שיש מישהו שלא יהיה מסוגל לזה. וטירונות 02 של גובניק זה בסהכ 3 שבועות שבהם מתייחסים אליך פחות או יותר בכפפות משי.

יכולה להגיד לך שדווקא הכי אהבתי את הטירונות, הרבה יותר מהסדיר ובכיף הייתי חוזרת לעוד פעם, ואני אחת שלא הלכה כמעט לאף טיול, לא הסכימה לישון מחוץ לבית, פחדנית מכל דבר, לא יכולה לקבל שצועקים עליי, בררנית מאוכל ואפילו יחסית בעייתית עם אנשים. אבל האוכל דווקא היה ממש טעים בבסיס שהייתי בו בטירונות(אפילו יותר טוב מהסדיר), גם יצא שלא היו לי כמעט תורניות ואפילו לא שמירה, למרות שזה היה ספציפית בגלל מזל, המפקדות היו ממש נחמדות סהכ ובכלל לא צעקו, התקלחתי בבוקר לפני שעת השכמה אז לא הייתי צריכה להתמודד עם הבנות הלחוצות והמפחידות במקלחות ועם ביישנות, ובכללי היו וילונות אצלנו. הספורט שם מגוחך ברמה מצחיקה, שיעורי אימון גופני שבקושי רצים שם, רציני ששיעורי ספורט בבית הספר שלי קשים יותר(הייתי רוב השנים רק בבגרות קיבלתי פטור), המסע היה פשוט בדיחה, בקושי עשינו סיבוב סביב הבסיס עם איזה 2 הפסקות וקצב של צב. רוב הטירונות זה סתם היה לעמוד בטורים או בחית עם וי בין הרגליים וידיים מאחורי הגב ולחכות בין ארוחות או לשיעורים שהם או שיעורים על ערכים או על נשק ועזרה ראשונה.

הנשק זה הדבר היחיד שבאמת שנאתי בטירונות, וגם המטווחים, אבל זה היה לי פשוט ממש כבד וקשה, הייתי ממש כמעט מתאימה לנשק מקוצר(מבחינת גובה ומשקל) אבל לצערי לא מספיק אז לא נתנו לי. אבל היינו בתכלס רק שבוע וחצי עם נשק אז סביל.

באמת שזה ממש אבל ממש לא קשה. הטירונות הרגישה לי בדיחה ובו בזמן גם ממש נהנתי וצברתי חברויות וחוויות והיה פשוט כל כך כיף! וממש לא ציפיתי שיהיה ככה. הסדיר זה פשוט כמו עבודה, סתם לשבת כל היום במשרד ממוזג, אפשר גם לצאת לאכול צהריים במסעדה בחוץ, או לקנות בשקם משהו, או בבית קפה שיש בבסיס, או להביא אוכל מהבית ולחמם. גם בסיס סגור זה לא כזה נורא, הייתי באחד בטירונות וכמו שאמרתי, דווקא נהנתי יותר מאשר בסדיר ומאשר בסיס פתוח(נסיעות זה די מעייף)