אשמח לעזרה, פריקה.

אני מרגישה שאני במצב מורכב כבר שנתיים.
יש לי חבר נורא טוב (הוא חבר שלי, לא בן זוג.) הוא מצחיק, הוא יפה, הוא רגוע.
כבר מלפני שנתיים הוא התחיל להכנס לי למחשבות, והיה לי קשה להפסיק לחשוב עליו.
אני חושבת עליו כל הזמן משהייתי בכיתה ה'.
אני חושבת על רגעים יפים שלנו ביחד, על זכרונות, אפילו שאני מחשבת לדוגמא תרגיל בחשבון. אפילו אז, אני חושבת עליו.
זה כבר אצלי בשיגרה, אבל בכל זאת אני רוצה שזה יפסיק

הוא לא יודע שאני מאוהבת בו, אף אחד לא יודע על זה.
בגלל מה שאני מרגישה כלפיו, אני נפגעת ממנו
מכל דבר. וזה ישר נגרם לריב.

ניסיתי להתעלם ממנו, לא להפגש איתו, לא להסתכל עליו אבל זה לא עוזר לי לשכוח אותו.
החלק הכי קשה אצלי זה שאין לי אומץ להגיד לו מה אני מרגישה כלפיו.
אני מפחדת לספר לו, כי אני לא רוצה שהוא יתרחק ממני. וזה גם נושא נורא רגיש אצלי, ואני מפחדת שאולי זה יותר מדי פרטי לספר לו על זה.
מה לעשות? לספר לו?
(שאלתי את השאלה כבר, פשוט הרגשתי שאני צריכה עוד עזרה לגביה)