בנות שהיו להן הפרעות אכילה - אתן מתחרטות על זה?

מתחרטות? נראה לך זה היה תלוי בנו?

שואל השאלה:
תראי אני לא באמת מבינה בזה^ התכוונתי לשאול אם אתן מתחרטות על המצב הזה

בתור אחת שהייתה במקום הזה חד משמעית כן אבל כמובן שזה לא בשליטתנו

אומנם אני בן אבל כן אני כן מתחרט על זה שהחלטתי להרעיב את עצמי
לגרום לכל כך הרבה אנשים שאני אוהב לבכות ולדאוג לי.
במיוחד מצטער על מה שעשיתי לגוף שלי התחלתי להרעיב את עצמי ולהקיא שההיתי בן 13 עכשיו אני בן עוד מעט 16 ועדיין המטבוליזם שלי לא מתפקד
השיניים שלי נהרסו לגמרי הדימוי העצמי שלי בריצפה
ההיתי צריך להיכנס לאישפוז כי הגעתי למצב שהשתנתי על עצמי באמצע הרחוב
אז כן אני ההיצי אידיוט והלוואי וההיתי יכול לתקן את מה שעשיתי לגוף שלי ולמשפחה שלי

אני חייבת להגיד שברגע שזה היה לא הייתי בשליטה מוחלטת על עצמי כלומר כל הדבר היום שלי היה סובב סביב הדבר הזה לכן הרדשתי לא בשליטה עצמית כלכך אפילו שזה בתכלס כן היה החלטה שלי אבל כן מאוד מתחרטת על זה זה קשה להביא את עצמך למקום שאתה מפסיק עם זה ולמזלי הפסקתי עם זה בזמן חייבת להגיד שעדיין ישלי פאקים עם אוכל אבל תודה לאל אני אוכלת טוחנת ואוהבת מאוד לאכול פשוט מנסה עדיין להקפיד לאכול בריא כי בסופו של דבר לא לאכול לא יביא אותך לשום מקום חוץ מדיכאון וחוסר שליטה כמובן שאי אפשר לשפוט אף אחד במצב כזה אבל כן אני מתחרטת אפילו שזה כנראה היה בלתי נמנע באותה התקופה

אני אשקר אם אגיד כן. יש דברים שהפרעות אכילה שגורמים להרגיש שליטה על עצמך וזה עשה ועושה לי טוב.
אבל מצד שני, להתעסק רק באוכל, בלמה וכמה זה נוראי והלוואי ולא הייתי נכנסת לזה מלכתחילה. כמובן שזה לא היה בשליטתנו.
מה שכן, אני מתחרטת על הטראומה שגרמתי לגוף שלי. אולי אני עדיין שמנה אבל הבחילה שמגיעה אחרי שמכניסים כמות לא גדולה מדי של מזון היא נוראית.

הייתי שמחה לתקן כמה דברים בעבר כדי לא להיכנס לכל זה...

אני עדיין בתוך זה.
מתחרטת שנכנסתי לזה, זה כן.
סיבה אחת שזה פשוט התעסקות כל כך מתישה. זה כל כך מתיש לחשוב על אוכל 24/7, לפחד מכל ביס, ופשוט להיות באובססיה לא נורמלית לזה.
עוד סיבה זה שכרגע אני יוצאת וחוזרת מזה בערך.. פשוט שהפסקתי להרעיב את עצמי אז לא הייתי אוכלת רק בריא והמשקל שלי עלה, ואז קצת נכנס לי הקטע של הרק בריא וירדתי חזרה אבל לא בצורה מהירה כמו שלא הייתי אוכלת כלום.. אבל עכשיו בגלל שהגוף שלי כל כך רגיל לעליות/ירידות במשקל, לאכילה בריאה ובקיצור לכל מה שעשיתי לעצמי, כל פעם שאני רק אוכלת משו קטן לא בריא, אני מרגישה שזה מעלה אותי במשקל. אני כן מבינה שזה לא עד כדי כך ושחצי מזה בראש שלי אבל אני כן רואה את הבטן מתנפחת.
בקיצור- כרגע, אני לא יגיד שאני מתחרטת כי אני עדיין עושה את זה לעצמי וסוג של נוח לי. אבל חד משמעית מתחרטת שהכנסתי את עצמי לזה.

חד משמעית כן. לפני כמה ימים קלטתי כמה התעללתי בגוף שלי, כמה נזק עשיתי לעצמי.
זה לא רק נזק פיזי, זה נזק נפשי, זה צלקת שנשארת איתך לכל החיים (אני יכולה להגיד לך שגם היום, אחרי שאני כבר לא מרעיבה את עצמי, כל הזמן במוח שלי אני לא בטוחה בגוף שלי ואני מרגישה אשמה כשאני אוכלת טיפה יותר מדי וכאלה... וזה דברים שאני לא בטוחה שהם יעברו אף פעם)... רק בריאות (נפשית ופיזית) לכולם.

אני מתחרטת על זה אבל לא בטוחה עד כמה זה היה בשליטתי. מתחרטת שלא צעקתי חזק יותר לעזרה

מה זאת אומרת מתחרטת על זה?
זה באמת לא משהו שבוחרים וקשה להבין את זה. זה פשוט ''תופס'' אותך ואת תקועה במעגל הזה.
הלוואי שבחיים לא הייתה לי הפרעת אכילה כי תאמיני לי שאת לא רוצה את זה.
אני באמת מתגעגעת לחיים נורמליים בלי חשיבה כזו אובססיבית על אוכל

כן מאוד.ואני בן,הפרעות אכילה הם מחלה נפשית שגורמת לך להתעסק כל היום באוכל!!,ממש לא כיף ולא קל להתמודד עם דבר כזה!!!

חד משמעית כן, זה חלק ממני והחיסרון הכי גדול שלי!