קטע שכתבתי, מה דעתכם? (אם יש לכם הצעות לשיפור, אתם מוזמנים).

הוא היה סתם עץ.
עץ אדר ישן, אולי בן מאה שנה.
עם שורשים עבים מפותלים וענפים שופעים.
אהבתי את העץ הזה, הוא הזכיר לי זכרונות.
את הנדנה הישנה שהייתה תלויה על אחד הענפים שלו, זאת שהתנדנדנו בה, אני ואתה, בתורות.
את בית העץ הישן שהיה ממש מעל הצמרת.
אני זוכרת שהקמנו שם מחנה, עם מחסן של חטיפים והדבקנו כוכבים זוהרים על התקרה.
אהבתי להביט בך מבעד לאור הירח הקלוש.
בצמרת של עץ האדר הישן, הבנתי שאני אוהבת אותך והתנשקנו לראשונה.
על גזע העץ חרטת את השמות שלנו והבטחת לי נצח, למרות שהיינו רק ילדים.
יום אחד אתה עזבת, אבא שלך קיבל משרה בחו"ל. עברת מישראל הקטנה לניו- יורק הענקית, הקשר שלנו נותק אט אט, התחלת חיים חדשים.
וכל פעם שהייתי עצובה והתגעגעתי, עליתי לבית העץ הישן, שפתאום כבר נהיה קצת קטן, והבטתי באור הקלוש של הירח.
ובכל פעם שקצת נשברתי, העברתי את אצבעותיי על המילים החרוטות בגזע העץ המחוספס.
אהבתי את עץ העדר, הוא הזכיר לי זיכרונות.
הוא היה בשבילי הנצח שהבטחת.