כתבתי עכשיו משהו בשיא הספונטניות, מה אתם חושבים עליו?

הלב שלנו, לב האדם, מקום נסתר שמראה מי אנחנו באמת, במקום שיודע הכל עלינו ועל מי אנחנו, את מי אנחנו אוהבים ואת מי שונאים, שומר עלינו בחיים, זה הלב שלנו, כל כך קטן בגודל האגרוף שלנו, אבל בלעדיו אנחנו כלום, תרתי משמע.
אבל אתם יודעים איך אני אוהבת לקרוא ללב שלנו, בומרנג, תמיד צריך לדעת להשתמש בו נכון, ואם מעיפים אותו חזק מידי בלי אחריות, הוא בחיים לא יחזור, צריך לדעת לשחק בו בעדינות, להכיר אותו כל כך טוב ולדעת איפה ואיך להשתמש בו, לא לזרוק אותו גבוה מידי, כי אז הוא עלול להתקע ויהיה קשה מאוד להחזיר לו את האמון בנו, להתנהג בו בעדינות, כי אם הוא ישבר, הוא לעולם לא יחזור להיות כקודם, לשמור עליו מכל שריטה וכל מכה, כי הן בחיים לא יורדות ממנו, והן ישארו עליו לנצח, כי כזה הוא הבומרנג, ואם נדגול בזה, הוא תמיד יחזור אלינו, כמו בומרנג. אך צריך לתת לו גם לנוח, כי כמה כבר הוא יכול לסבול, בכל זאת לא כל כך קל לעוף כל היום ברוח.
כי זה הלב שלנו, מקום נסתר שבו נמצאים כל הסודות שלנו, שזוכר הכל ולעולם לא שוכח, כל כך קטן, אבל בלעדיו, אנחנו כלום.