יש פה מישהו עם הפרעה נפשית שהצליח לקבל את עצמו כמו שהוא?

מה הכוונה בלקבל את עצמי כמו שאני? אף פעם לא הבנתי עד הסוף מה זה אומר... כלומר אין לי איך להתווכח אם זה שזו המציאות, אם אני אוהבת את עצמי- כן. אבל זה לא מרגיש לי שזו תשובה מספקת....

לא חסרות לי בעיות עם עצמי, לא רוצה להכנס למונחים של הפרעות או לכל מיני אבחנות לא אבחנות.
אבל באמת שלא חסר לי, כל מיני דברים שעברתי והפכו אותי למי שאני.
יכולה להגיד לך שאני אוהבת את עצמי מאוד, אבל מקבלת אני לא.
אני רחוקה מלהיות מושלמת וכל כך שבורה.
בסופו של יום אני מנסה להיות זאת שמבינה את עצמי,
אני כן משתדלת לחבק את זה.
וכשאני לא מצליחה, אני משתדלת לתת לאחרים לחבק אותי.
בקיצור? מדובר במלחמה מתמדת.
זה לא שאת מקבלת את עצמך פעם אחת וזהו,
את כל פעם מחדש צריכה לעשות את העבודה השחורה הזאת,
של להביט לתוך עצמך, לחטט במה שכואב ופשוט להשלים עם זה.
אף אחד לא מושלם, כולם שרוטים.
פשוט... תנסי לאהוב את עצמך גם ככה.
לאהוב בכל מצב.