בבקשה תעזרו. פחד ממוות. מי שגם מפחד מזה שלא ייכנס בבקשה!

אנחנו תאומות אוקי?
תקשיבי זה קצת נשמע כמו התקף חרדה. כאלו את מכניסה את עצמך ללחץ מיותר שאת לא יודעת איך לצאת ממנו לאחר מכן לא נעים לי לפרט פה אבל אם את רוצה את מוזמנת לפרטי

לכל אחד יש זמן בעולם, ברגע שזה מגיע, זה מגיע, לבנתיים, תחיי, תשתדלי להיות טובה ולעשות טוב
אל תחשבי על זה בקטע קיצוני, כי זה מזיק לך.
עם הזמן את תצליחי לעכל את זה.
מה גם, שיש חיים אחרי המוות, זה ממש לא נגמר, זה אפילו עוד לא התחיל.

איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?

זאת האמונה שלי
לא באנו לעולם סתם, יש תכלית
ממש כמו להבדיל, שהולכים לעבוד, מה התכלית? שיהיה כסף לפרנס תמשפחה ולחיות.
אין דבר שאין לו תכלית, כל אדם נמצא פה מסיבה מסויימת.

שמעי כתבת שאין חיים אחרי המוות טוב פה אני לא מסכים אני לא מפחד למות כי אני יודע שיש חיים אחרי המוות

היי
אני מפחדת ממוות ומלפחד
הבוחנתי עם פוביה ממוות בגיל 9 ויש לי גם פוביה מפחד (כן פוביה מפגרת מאוד)
הרשימה של האבחונים שלי ארוכה יחסית
ויש לי עוד כמה פוביות שעקרונית לא אובחנתי אבל אני פשוט יודעת שהם קיימות אז אני מבינה מה את עוברת זה לא כיף אני מקבלת התקפי חרדה מהסיטואציות הכי קטנות שיש
יש לי דימיון מפותח אז אני גם נמנעת מסרטי אימה
פשוט תנסי להשתטח על המזרון ולנשום עמוק אותי זה מרגיע
אם זה לא עובד תנסי להתקפל לכדור ולנשום נשימות מהירות יש כאלה שעוזר להם ותנסי לקרוא ספר או משהו לפני שאת הולכת לישון ולהגיע למצב שאת נרדמת באמצע הספר ככה את לא צריכה לחכות עד שאת נרדמת ולא תסבלי
ואת תמיד יכולה לפנות אליי בפרטי :)

אני מאמינה שיש חיים לאחר המוות- העולם הבא.
בכל מקרה אין לנו שליטה על זה ולכן אין צורך להתעסק בזה כי זה משהו שנתון בידי החלטתו של אלוקים בלבד.
קחי נשימות עמוקות ותעסיקי את עצמך בדברים שאת אוהבת ושעושים לך טוב. וכשקשה לך וכשזה תוקף אותך תנסי להיות ליד חברה של אנשים(כרגע המשפחה שלך) וגם תדברי על זה עם מישהו. זה ירגיע אותך

יקרה,
החוויה שאת מתארת נשמעת קשה מנשוא.. שהכל מסתחרר ומתערפל והתחושה היא שכבר אין אדמה יציבה להניח עליה את הרגליים רק תהום עמוקה של כאב ופחד...
והלב רק רוצה להירגע והראש רק רוצה לנוח.. אבל בפנים יש רק רעש שמגיע בהפתעה ובלי שליטה ומחריש את האזניים.. מכווץ, לופת, מטלטל...
כל כך קשה להיקלע לים סוער בלי שיש קרש הצלה.. כל כך קשה להרגיש באפלה כשאין קרן אור שתחמם, תאיר ותרפא... והכי הכי קשה להיות עם כל זה לבד.. לעבור בתוך הכאב הזה בלי שמישהו יראה אותנו, יבין אותנו, ירגיש אותנו...
כי מה שאנו הכי זקוקים לו כשהקור מזדחל פנימה זה חיבוק חם וכתף תומכת ולב אוהב ומבין...

יקרה,
בא לי לומר לך שהתחושות שאת מתארת משותפות לאנשים רבים שעוברים את הסבל הזה. הייתי רוצה להציע לך לחשוב על אדם קרוב שאת מרגישה שאת סומכת עליו ולפנות אליו ולשתף אותו. זה יכול להיות מישהו מהמשפחה, מבית הספר או באופן כללי מהסביבה הקרובה. השיתוף הזה יכול להקל עלייך את התחושות הקשות ואף לסייע לך למצוא דרכים להתמודד ולמצוא מזור...
בנוסף, הייתי רוצה להזמין אותך לשוחח עימנו בצ'אט האנונימי שאנו מפעילים. מאחוריי המקלדת ישנם מתנדבים שישמחו לשמוע ממך על כל מה שעובר עלייך.. תוכלי לחלוק איתם את הכאב ותחושת המצוקה ואולי להרגיש פחות לבד.. הם שם עם אוזן קשבת ולב פתוח.. אולי השיתוף יעזור לך למצוא בך את הכוחות וקצת יקל את הכאב ואולי גם תמצאו יחד דרכים להתמודד עם המציאות הלא פשוטה בה את שרויה...
הצ'אט פעיל בימים הפנייה לצ'אט בימים א'-ה' בשעות 10:00-00:00, ביום שישי בשעות 8:00-13ובמוצ"ש בשעות 21:00-00:00
נשמח אם תכתבי לנו! אנחנו כאן!

שלך
מתנדב בסה"ר

זה מתאר אותי כמעט במדויק..
כל כמה שנים חוזרים לי התקפים כאלו לתקופה וזה עובר.
כששכבתי במיטה בחדר חשוך התחילו לי המחשבות על המוות הבלתי נמנע. הייתי מדליק את האור ורץ אל הסלון. בסלון הייתי מסתובב במעגלים וממלמל "אני עומד למות, אני עומד למות".
ההתקף האחרון היה לפני שבוע בערך והוא קרה לאחר המון זמן שהוא לא הופיע.

מה שכתבת זה בול מה שעברתי לפני שנה! אמאל'ה...
לי למשל זה עבר כי מצאתי דברים שאני אוהבת לעשות וזה הסיח את דעתי מהמחשבות האיומות שעברו לי בראש.
אני מאמינה שזה קורה לכולם במוקדם או במאוחר..